שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · יב
ונראה ראיה לסברא זו מירושלמי פי"ב דשבת פ"ד ופ"ב דגיטין ה"ג והבאנו אותו למעלה דאיתא שם וכתב ולא השופך ומייתי עלה איך נעשה כתב בשפיכה שכותבים מקודם במי מילין שאינו ניכר ואח"כ שופכים עליו דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב. ופירשו המפרשים שהדיו אין בו רק קומוס וקנקנתום ע"ש. ומשמע מזה דאי לאו קרא דממעט שפיכה הו"א דהוי כתיבה גמורה לענין גט אף שהדיו נשפך על הקלף שבתוך האות וסביבות האות. ובודאי שנעשה שחור קצת דהא שם דיו עליו ועפצים אין מעכבים בדיו. והרי לר"ת אין עושים כלל דיו מעפצים. ומ"מ כיון שהאותיות ניכרים מצד ששחורים יותר מהקלף שפיר הוי כתיבה. ורק דגזה"כ הוא וכתב ולא השופך שצריך שיתהוו האותיות בכתיבה ולא בשפיכה [ובפ"מ פירש שם דאיירי בקלף מעופץ ולזה במי מילין לא היה ניכר לפי שאין מי מילין על מי מילין. ודבריו תמוהים דבקלף מעופץ כשישפוך עליו אח"כ דיו יהא כולו שחור. ועוד דהא בכל נייר אין ניכר כתב במי מילין כשנבלעים בנייר וכדאיתא בגיטין י"ט ע"ב. ועוד דהא בעי שם בירושלמי עשה כן בשבת מהו. ופשיט מהא דדיו ע"ג סיקרא הוי כתב וה"ה הכא ע"ש בפ"מ. ואי איירי בקלף מעופץ פשיטא דלא הוי כתב כלל כדקיי"ל בש"ס י"ט ע"א לפשוט זה מהא דדיו ע"ג סיקרא] ומוכח מזה כסברת הנו"ב דבכה"ג מיקרי כתב גמור אף שהקלף ג"כ שחור מחמת דיו. ואף שיש לדחות דרק גבי גט הוי כתב משום דבעינן רק שיהא כתב של קיימא ואין דיו ושאר פרטים מעכב כדקיי"ל בגיטין י"ט וכן גבי שבת מלאכת מחשבת בעינן משא"כ בסת"מ דבעי דיו. מ"מ פשטות הירושלמי מורה שאין חילוק בזה: