אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן פ

סימן עט

ד

אכן אם ההא שני רגליו מלמטה דבוקים לכאורה קשה להקל דהא הוי חק תוכות ממש. ואף שהסמ"ק והכלבו מקילים שאם נעשה לאחר כתיבה מותר לתקנו ולא הוי חק תוכות. מ"מ אנן קיי"ל כהסמ"ג וסה"ת החולקים על סברא זו. וגם הרמב"ן והרשב"א וש"פ דס"ל כהירושלמי בזה לחלק בין קודם גמר כתיבה לאחר הגמר. מ"מ כתבו הרבה אחרונים דהיינו רק לענין נגיעת אות לאות ולא לענין חק תוכות. וע' רד"ך סי' א' בזה וחי' רעק"א סי' ל"ב סי"ז בזה. וכ"נ דעת הגר"א שם ס"ק מ"ז דלא ס"ל כהסמ"ק. וכן מסתבר דכיון שנפל דיו על האות ונשתנה צורתו. הרי נתבטל האות לגמרי והו"ל כטיוט דיו על הקלף. ובפרט בהא שעיקר צורתו הוא שיהא לו חלל מלמטה כדאיתא במנחות כ"ט ע"ב שדומה לאכסדרה ע"ש. וממילא כשגורר באמצע ונעשה אות הרי הוא חק תוכות ממש. ורק לענין נגיעה אות לאות מחלק הירושלמי בזה להקל אם נעשה אחר כתיבה משום שהרי האות קיים בצורתו והכשירו. וגם מ"ש הבית מאיר סי' קכ"ה דהוי רק מדרבנן כבר חלקו עליו הרבה אחרונים בזה. וע' רד"ך סי' א' מ"ש בזה וע' חי' רעק"א סי' ל"ב סי"ז ואין לנו לחדש גזירות מדעתינו מה שלא נזכר בש"ס להדיא:

ה

ורק יש לדון להקל מצד שהאות ניכר ותינוק קוראו הא. ובפרט לפמ"ש הנו"ב מ"ק חאה"ע סי' פ"ה שאם הושחר הקלף מחמת דיו שנפל עליו ואח"כ כתבו עליו אותיות בדיו המשחיר יותר וניכרים האותיות היטיב יש להכשיר ולא מיקרי דיו ע"ג דיו. וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא נכתב עליו רק אח"כ נפל ונתפשט סביב האות. וכן הביא מעכ"ת דברי הנו"ב הללו. אכן ראיית הנו"ב שם צ"ע שהביא ראיה מהא דקיי"ל שעושים דיו מקנקנתום עם עפצים וכותבים על קלף מעופץ ודלא כר"ת בגיטין י"ט בתו' דס"ל שם שאין כותבין בדיו של עפצים על קלף מעופץ שאין מי מילין ע"ג מי מילין. אלמא דכיון שהדיו משחיר יותר משחרות הקלף שפיר דמי לכתוב בו. והוא תמוה דהא כבר כתבו הרא"ש וש"פ הטעם דרק של עפצים פסול מפני שצריך שיהא עם עוד מין אחר עם קנקנתום או גומא וכדומה וע' ביאורי הגר"א סי' תרצ"א ושו"ת משכנות יעקב סי' ל"ז באורך בזה. ולזה שפיר הוי כדיו ע"ג סיקרא דהוי כתב כדאיתא בגיטין י"ט משום שהוא מין אחר. וה"ה הכא שבדיו יש מין אחר ג"כ לבד עפצים. משא"כ היכא שהדיו הוא ממין אחד. רק שהעליון שחור יותר מהתחתון. וכן מוכח מדברי ר"ת בעצמו שכתב שם שהדיו הוא הנעשה משרף קליפת העץ. וקשה דהא מ"מ הוא דיו ע"ג עפצים שהם ג"כ קצת שחור. וא"ל דס"ל לר"ת שכיון שזה שחור יותר שפיר מיקרי כתיבה. דא"כ מה מקשה ממי עפצים. נימא שעושה המי עפצים חזקים יותר מכפי שהקלף מעובד בעפצים. וע"כ צ"ל דס"ל דכה"ג לא מיקרי כתיבה. וכ"כ הנו"ב בעצמו שם דלר"ת ס"ל דאף ששחור יותר לא מיקרי כתיבה. וא"כ קשה כנ"ל. וע"כ צ"ל לדעת ר"ת דכיון שהדיו שכותב בו נעשה ממין אחר שפיר מיקרי כתיבה אם הוא שחור יותר. וא"כ ה"ה לשאר פוסקים שמכשירים בדיו מעפצים י"ל ג"כ הטעם משום שמעורב בו עוד מין אחר וכדקיי"ל דבעינן דווקא שיהא בו עוד מין:

ו

וכן איתא בירושלמי פ"ב דגיטין ה"ג דאיתא שם לענין אם כתב במי מילין ואח"כ שפך על הקלף דיו שאין בו עפצים הוי כתב לענין גט ורק דממעט לה מקרא וכתב ולא ושפך. ובעי שם אי הוי כתב לענין שבת ופשיט מהא דדיו ע"ג סיקרא הוי כתב וה"ה הכא. כן פירשו שם הק"ע והפ"מ. הרי מפורש שדיו ממין זה על דיו ממין אחר שפיר הוי כתב. ושם איירי ע"כ בקלף שאינו מעופץ או בנייר. דבמעופץ אם ישפוך עליו דיו ישחיר כל הקלף וגם דבזה לא הוי בעי אי הוי כתב לגבי שבת דפשיטא שכתב ראשון לאו כלום הוא דאין מילין ע"ג מילין וכמו שתופס הש"ס בפשטות בדף י"ט ובדף כ'. וע"כ איירי שאינו מעופץ וכן איתא להדיא בגיטין י"ט ע"ב שמי מילין נבלעים בנייר עד שאינו ניכר כלל. ואף שהנייר אינו מעופץ ע"ש ובתו' שם. והפ"מ כתב דאיירי בקלף מעופץ. והוא תמוה לענ"ד. והעיקר כהק"ע שם דאיירי בנייר שאינו מעופץ וע' בק"ע פי"ב דשבת ה"ד. וצ"ע טובא על הרמב"ם שלא הביא כלל הך דינא דהשופך לא גבי גט ולא גבי שבת וכן לא הביא הא דאיתא בירושלמי שם וכתב ולא המטיף ואכמ"ל בזה:

ז

ומש"ש הנו"ב להוכיח מדפירש"י דלהכי אין מי מילין ע"ג מי מילין משום שמראה הכתב והקלף שוין ואינו ניכר. ומשמע שאם ניכר שפיר מיחשב כתב. לענ"ד נראה ברור דלאו דווקא נקיט רש"י שאינו ניכר דודאי ניכר קצת וכמ"ש הנו"ב בעצמו שם לשיטת ר"ת שהדיו שנעשה ממי עפצים ניכר על הקלף אף שמעובד בעפצים וכן מוכרח. דאינימא שאין ניכר כלל. א"כ מה תועלת במה שרושמים להעדים במי מילין באין יודעים לחתום ע"ש. וא"ל דאיירי כשעדיין לח וניכר הליחות על הקלף. דא"כ למה נקיט מי מילין לינקוט מים או רוק. וכן משני שם אח"כ ר"פ באמת שרושם ברוק. וע"כ צ"ל דהכא איירי שהמי מילין ניכרין מצד שחרותן. ורק כשנבלעין לגמרי שוב אינו ניכר כדאיתא שם י"ט ע"ב. ופירש"י דבכ"ז לא הוי כתב שאין זה היכר גמור. וממילא מוכח מזה דאף שניכר. מ"מ כיון שהוא ממין אחד לא הוי כתב. וכן מסתבר דאלת"ה למה פשיט שאין מי מילין ע"ג מילין. הא ודאי אפשר שיעשה המי מילין יותר חזקים מהראשונים. וע"כ צ"ל דבמין אחד אין חילוק:

ח

עוד כתב הנו"ב שם להוכיח מהא דאיתא באה"ע סי' קכ"ה ס"ח שיש מחמירים אם נפל דיו על אות אף שהאות ניכר. והקשה הח"מ דלהחמיר לכתחילה בלא"ה נדע מהא דקיי"ל שצריך להפריד האותיות שנוגעים זל"ז אף שניכרים היטיב. וכתב הנו"ב דקמ"ל משום דבנגיעה הוא שחור כמו גוף האות. אבל הכא איירי שטיפת דיו שנפלה אינה שחורה כמו האות וניכר האות. וזה מיקרי מוקף גויל כיון שאינו שחור כהאות. ומ"מ יש להחמיר לכתחילה. ומוכח דכשר דיעבד. ועוד כתב דהא קיי"ל דמוקף גויל בעינן דווקא בשעת כתיבה. אבל נגיעה שנעשה אח"כ אינה פוסלת. וגם בעינן דווקא שיגע לאות אחר. אבל נקב אינו פוסל כמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב. והכא אין נוגע לאות אחר וגם נעשה אח"כ. לזה הוצרך להשמיענו להחמיר לכתחילה עכ"ד. והנה מה שכתב דהא שניכר האות היינו מפני שחרות הדיו. לענ"ד לא משמע כן בלשון הפוסקים. ובסה"ת סי' ר"ד הלשון שאין שמה עליה. והובא בב"י סי' ל"ב כגון שנעשה מבית פא וכדומה. אבל הכוונה כמ"ש הפר"ח באה"ע סי' קכ"ה שהשינוי נעשה באות רק מה שנתעבה יריכו או קוצו או שנמצא מצידו איזה נקודה אבל נשארה צורת האות כדין יעו"ש. אבל אם נשתנה צורת האות שוב אין מועיל אף קריאת התינוק וכדקיי"ל בסי' ל"ב סט"ז. וכ"כ הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב בדין חק תוכות דלענין זה אין מועיל קריאת התינוק ע"ש. ולפירוש הנו"ב קשה טובא דכיון דס"ל שאם האות יותר שחור מהדיו שנתפשט סביבו. מיקרי זה כתיבה. א"כ אין ההכשר מצד מקום נפילת הדיו. רק מצד איכות הדיו אם הוא שחור או לא. ולשונות הפוסקים וביחוד לשון הב"י באו"ח ואה"ע מבואר להיפוך. ומ"ש מצד שנעשה אחר כתיבה. הא גבי נגיעה ג"כ אין חילוק בגט ומחמרינן שם בסעיף ו' בכל גוונא וע' בב"י שם. ומ"ש מצד שאינו נוגע באות אחר כוונת הח"מ שם מצד קל וחומר. דהא חק תוכות חמיר מנגיעה כמבואר בפוסקים וכ"ה הלשון בח"מ ס"ק י"ב ע"ש. אך י"ל דהא גופא קמ"ל דבגט אף שניכר האות צריך תיקון ואקצר:

ט

עכ"פ לענ"ד אין ראיה מכל זה לדינו של הנו"ב ואדרבא פשטות הש"ס בגיטין י"ט דדיו ע"ג דיו לא הוי כתב לענין שבת וכן לענין מעביר בקולמוס דקיי"ל כרבנן דר"י בגיטין דף כ' ע"א דלא הוי כתב משמע דאיירי בכל גוונא אף שהדיו השני שחור יותר. וכבר הרגיש בזה הנו"ב בעצמו שם וכתב לחלק דהתם כיון שכבר נכתב שוב לא מיקרי כתב עליון כתב אף שמשחיר יותר. אבל אם הקלף הושחר ע"י דיו שנפל עליו ואח"כ כתב עליו בדיו המשחיר יותר שפיר הוי כתב. וזה צ"ע לענ"ד דמאי שנא כיון דדיו ע"ג דיו לא מיקרי כתב. ולכאורה נראה ראיה לדבריו מהא דקיי"ל בגיטין י"ט ע"א שאין כותבים בעד עדים שא"י לחתום במי אבר אף שיכתבו אח"כ ע"ז בדיו ממין אחר ויהא שחור יותר אלמא שאינו כתב אף שכתב השני ניכר יותר. וכ"כ הטור באה"ע סי' ק"ל שאם כתבו במי אברא או במי עפצים על קלף שאינו מעופץ ואח"כ כתבו העדים ע"ז בדיו אינו גט ופסולה לכהונה. וע"ש בב"י הטעם מהא דבעי ר"ל מר"י בגיטין י"ט אי מותר בדיו ע"ג סיקרא והשיב לו וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ובירושלמי הלשון וכי מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש [וזה דלא כפירש"י בגיטין שם שפירש דקאי על שבת ג"כ. וכ"פ הרמב"ם בפי"א מה"ש כהירושלמי וכבר העיר בזה בש"ק ע"ש] הרי שהחמירו בגט שאף כתב ממין אחר לא יהא כתב מספק. וא"כ קשה איך מועיל דיו על קלף מעופץ וכקושיית הנו"ב הנ"ל. וע"כ צ"ל דשאני התם שכל הקלף הוא כן. משא"כ הכא שכתב בהם אותיות והוי כתב גמור וכסברת הנו"ב הנ"ל. וזה דוחק לומר דבגט מחמירים טפי מבסת"מ. דעיקר החילוק משמע משום דבשבת בעינן מלאכת מחשבת כמ"ש במפרשים בירושלמי שם. אבל באמת אינה ראיה דנראה דלזה מהני לר"ת הכתיבה בדיו על קלף מעופץ משום דס"ל דמי עפצים לא הוי דיו כלל. ורק בגט כשר משום דבעינן רק דבר המתקיים. אבל בס"ת בעינן דיו דווקא. ולזה כשר דאף אם כתב במי עפצים אינו כתב כלל בסת"מ. ובגט כשר כשכותב בדיו על קלף מעופץ אף דמי עפצים כשרים לגט כדאיתא להדיא בגיטין י"ט. היינו משום דבגט בעינן רק דבר שהוא ניכר ושל קיימא והכא ניכר הכתב היטיב. רק בכתב ע"ג כתב ממש החמירו בגט אף שניכר וכמו דיו ע"ג סיקרא. והיינו דקאמר ר"י בירושלמי שבאיסור א"א ראוי להחמיר שלא לחשבו לכתב גמור. ויש להאריך בזה. ועכ"פ כיון שאין ראיה ברורה לדינו של הנו"ב קשה לחדש דין כזה נגד פשטות הש"ס והסברא:

י

אמנם נראה דנהי דלענין אם כתב על קלף שהושחר מדיו קשה להקל כהנו"ב. מ"מ לענין הא דנ"ד וכן בנידון של הנו"ב שפיר יש להקל בזה. דהנה כשנופלת טיפה דיו לתוך האות יש בה שני פסולים. אחד מצד שאינו מוקף גויל מבפנים כי דעת כמה פוסקים שצריך בפנים ג"כ הקפת גויל. ואחד מצד שנתבטל צורת האות ע"י שנתמלא החלל הפנימי. וכשיגרור הדיו שבפנים וישוב האות כבראשונה. הרי נעשה האות ע"י חק תוכות שאין זה כתיבה כלל. ואף שהאות נכתב כהוגן על הקלף בכ"ז עתה שנתמלא דיו אין כאן אות רק טיוט דיו או איזה ציור אחר שאינו אות כלל וצריך לעשותו אות ע"י חקיקת התוך. וכ"כ הפמ"ג באו"ח ס"ק כ"ג. והנה גבי מוקף גוי' הסכימו כל הפוסקים דמהני גרירה ולא שייך בזה חק תוכות. והיינו משום דלא הוי פסול בגופו של אות דהאות נעשה כדין ואין בו שינוי. וכ"כ הרעק"א בחידושיו בסי' ל"ב סט"ז ע"ש באורך וכ"כ בפמ"ג בסי' ל"ב בכמה דוכתי. וכתב הפמ"ג במשבצות סי' ל"ב סק"ח דאף מבפנים האות אם ניקב ואינו מוקף גויל דאיכא דפסלי כדאיתא שם סעיף ט"ו. מ"מ מהני שיגרור מבפנים קצת מעובי האות סביב הנקב כדי שיהא מוקף גויל ולא מיקרי זה חק תוכות כיון שגוף האות נעשה כדין. ובלא"ה רוב הפוסקים ס"ל דמבפנים האות ליכא כלל דין דמוקף גויל ע"ש בסי' ל"ב סט"ו ואחרונים שם. וגם רוב הפוסקים ס"ל דמה שנעשה אינו מוקף גויל אחר גמר הכתיבה אינו מעכב כלל וכהירושלמי דפ"ב דברכות ומגילה. וא"כ עכ"פ בנ"ד אין לפסול מצד שאין מוקף גויל מבפנים עי"ז שהושחר שם מהדיו שנפל שם. דהא שפיר מהני לכ"ע לגרור שם מבפנים וכנ"ל:

יא

ולענין מה שמתבטל צורת האות ע"י נפילת הדיו. נראה שצדקו דברי הנו"ב שזה שייך רק כשהדיו שנפל משחיר כמו גוף האות ואין ניכר כלל גוף האות ושוב אין שם האות עליו שהרי אין כאן לפנינו רק טיוט דיו או איזה צורה אחרת. אבל היכא שגוף האות משחיר יותר וניכר היטיב לעין רואה שזהו האות ותינוק קוראו. א"כ הוי שפיר שמו עליו ולא נתבטלה כלל צורתו והדיו שנוסף עליו גורם רק שנעשה האות אינו מוקף גויל לפי שהגויל שם שחור. אבל אין שייך לקרות זה חק תוכות. כי א"צ בזה לחוק התוך כדי לעשות צורת האות דהא האות נעשה כדין. וגם עתה ניכר צורתו לפנינו ושמו עליו. ואף אם נתחברו קוי ההא מלמטה ונעשה צורה אחרת לגמרי. ואלו היה עושה כן מתחילה ודאי פסול אף אם הקו המחבר הקוים היה נעשה בדיו שאינו שחור כ"כ כמו גוף האות. היינו לפי שנעשה האות בתחילה בפסול. וה"ז כאלו לא כתב הא כלל. אבל הכא שנתחבר אח"כ ע"י דיו שנפל על האות. שפיר י"ל דכיון שגוף האות ניכר. הרי לא נתבטל צורת האות ושמו עליו. ורק שנעשה בלי הקפת גויל. ובזה אין קפידא מצד מה שנראה כצורה אחרת. דהא אף כשנוגעים שתי אותיות זה לזה הרי ג"כ שניהם יחד הם כצורה אחרת ואין לה צורת אות כלל. ומ"מ שפיר מהני הפרדה וגרירה ולא הוי חק תוכות כיון שניכר צורת האותיות ושמם עליהם. וה"ה הכא בנ"ד. ולפ"ז נהי שהוכחנו למעלה שמ"ש הפוסקים גבי נפל טיפת דיו שניכר האות. כוונתם שלא נתמלא כל החלל וכדומה. מ"מ לדינא שפיר י"ל כפירוש הנו"ב דבכה"ג שניכר האות מצד שהדיו שנפל אינו שחור כמו גוף האות. ג"כ לא הוי חק תוכות וכמש"ל:

יב

ונראה ראיה לסברא זו מירושלמי פי"ב דשבת פ"ד ופ"ב דגיטין ה"ג והבאנו אותו למעלה דאיתא שם וכתב ולא השופך ומייתי עלה איך נעשה כתב בשפיכה שכותבים מקודם במי מילין שאינו ניכר ואח"כ שופכים עליו דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב. ופירשו המפרשים שהדיו אין בו רק קומוס וקנקנתום ע"ש. ומשמע מזה דאי לאו קרא דממעט שפיכה הו"א דהוי כתיבה גמורה לענין גט אף שהדיו נשפך על הקלף שבתוך האות וסביבות האות. ובודאי שנעשה שחור קצת דהא שם דיו עליו ועפצים אין מעכבים בדיו. והרי לר"ת אין עושים כלל דיו מעפצים. ומ"מ כיון שהאותיות ניכרים מצד ששחורים יותר מהקלף שפיר הוי כתיבה. ורק דגזה"כ הוא וכתב ולא השופך שצריך שיתהוו האותיות בכתיבה ולא בשפיכה [ובפ"מ פירש שם דאיירי בקלף מעופץ ולזה במי מילין לא היה ניכר לפי שאין מי מילין על מי מילין. ודבריו תמוהים דבקלף מעופץ כשישפוך עליו אח"כ דיו יהא כולו שחור. ועוד דהא בכל נייר אין ניכר כתב במי מילין כשנבלעים בנייר וכדאיתא בגיטין י"ט ע"ב. ועוד דהא בעי שם בירושלמי עשה כן בשבת מהו. ופשיט מהא דדיו ע"ג סיקרא הוי כתב וה"ה הכא ע"ש בפ"מ. ואי איירי בקלף מעופץ פשיטא דלא הוי כתב כלל כדקיי"ל בש"ס י"ט ע"א לפשוט זה מהא דדיו ע"ג סיקרא] ומוכח מזה כסברת הנו"ב דבכה"ג מיקרי כתב גמור אף שהקלף ג"כ שחור מחמת דיו. ואף שיש לדחות דרק גבי גט הוי כתב משום דבעינן רק שיהא כתב של קיימא ואין דיו ושאר פרטים מעכב כדקיי"ל בגיטין י"ט וכן גבי שבת מלאכת מחשבת בעינן משא"כ בסת"מ דבעי דיו. מ"מ פשטות הירושלמי מורה שאין חילוק בזה:

יג

אך בנ"ד יש לחוש שבעת שנפל הדיו על האות היה תוך האות שחור כמו גוף האות. רק אח"כ כשנדבק מזה קצת דיו להעמוד שכנגדו כמבואר בשאלה נשאר כאן דיהה קצת. ואף שדעת הלבוש הובא בב"ש באה"ע סי' קכ"ה ס"ק י"א ובשאר אחרונים דבעודו לח ליכא דין דחק תוכות. היינו רק כשמסיר כל טיפת הדיו שנפלה. אבל הכא שנשאר מקום הטיפה שחור. עדיין לא הוכשר האות מפסולו שנפסל בעת נפילת הטיפה. ולבד זה כבר חלקו האחרונים על הלבוש וכתבו שאין לסמוך ע"ז. וכ"כ הג"פ שם ס"ק ל"ז שאין להסיר הטיפה בעודה לחה רק היכא שהאות ניכר בלא"ה שיש מחמירין בגט ע"ש. ולכאורה י"ל שנעמיד הס"ת על חזקת כשרותה ונימא שגם בעת שנפל הדיו לא נתבטל צורת האות. אבל ז"א דכיון דאיכא ריעותא לפנינו ורגלים לדבר מצד הדיו שנדבק בצד שכנגדו איתרע חזקתה ויש להאריך בדיני חזקה. אבל האמת שיש כאן ידים מוכיחות שמקודם היה הדיו שנפל שחור ככל דיו. וקצת אפשר להכיר זה בדיו שנמצא בצד שכנגדו אם הוא שם שחור כראוי או לא:

יד

ואף שיש לצרף לזה שיטת הסמ"ק ודעימיה דס"ל שאם נפלה טיפת דיו לאחר כתיבה לא הוי חק תוכות. ונימא דהוי ס"ס. ואף שיש רגלים לדבר שהטיפה היתה שחורה מתחילה. מ"מ יש לצרף זה לס"ס כמ"ש התו' בנדה דף י"ח שאף במקום רוב אמרינן ס"ס וע' תו' כתובות דף ט' ובכ"מ וראב"ד פ"ט מה' טו"מ ובמק"א הארכתי בזה. אבל באמת לענ"ד אין לצרף כלל שיטה זו אף לספק כי כל האחרונים הסכימו להלכה כדעת הסמ"ג וסה"ת והרא"ש החולקים עליו וכ"כ הג"פ סי' קכ"ה סקל"א שאין לסמוך על דעת הסמ"ק להלכה וכ"כ הרעק"א בחידושיו באו"ח סי' ל"ב סי"ז. ואף שהג"פ בסקל"ב כתב שצריך להחמיר מספק כדעת הסמ"ק. היינו משום דס"ל שם שהרשב"א ורמב"ן סוברים כהסמ"ק. אבל העיקר דלא ס"ל הכי וכמו שיתבאר. ובאמת כל הפוסקים חולקים על הסמ"ק וגם הסמ"ק בעצמו נראה דלא ס"ל הכי להלכה. דהנה מ"ש קצת אחרונים שהרשב"א והרמב"ן וש"פ שפסקו כהירושלמי שמחלק גבי מוקף גויל בין נעשה בשעת כתיבה לאחר כתיבה ס"ל ג"כ לחלק בזה לענין חק תוכות וכדעת הסמ"ק. זה בודאי אינו דמהיכי תיתי להקל בזה כיון שבירושלמי לא נזכר זה רק לענין נגיעה וכן מפורש לכל רואה דברי הפוסקים הנ"ל דלא ס"ל הכי גבי חק תוכות וכבר כ"כ הג"פ סי' קכ"ה והרעק"א בסי' ל"ב סי"ז ובאבן העוזר שם סט"ו וז"ב:

טו

ומ"ש האחרונים דהכלבו ס"ל כהסמ"ק. הנה זה לשון הכלבו בהלכות גיטין. אבל אם נפל בה דיו אחר שנעשה האות כתקנה אין לחוש בזה והרי"ף ז"ל כתב ומורנו רבינו ברוך פסיל ליה וכן נהגו העולם עכ"ל. והועתק לשון זה בב"י אה"ע סי' קכ"ה ע"ש. הרי מפורש דס"ל כסה"ת לפסול בזה ושכן נהוג. והנה ספר הסמ"ק אינו ת"י אבל ראיתי בספר ברוך שאמר בהלכות מחיקה לשון הסמ"ק וז"ל הברוך שאמר שם. וז"ל הסמ"ק אם לא היתה מוקפת גויל בתחילת עשייתו ואח"כ נטל הדיו הוי כחק תוכות ופסול אבל אם כבר נכתבה כתקנה ונפל הדיו עליה יטלנה כדאמר בירושלמי. ומיהו גם בזה קרא בספר התרומה חק תוכות עכ"ל הסמ"ק. פכ"ל הב"ש. הרי מפורש שהסמ"ק בעצמו הביא בסוף דעת ספר התרומה שפסול ומשמע שאינו חולק עליו בהחלט [ולבד זה יש מקום לומר שהסמ"ק איירי ג"כ רק בהקפת גויל ולא כשנתבטל צורת האות ואקצר] ובב"י אה"ע סי' קכ"ה מבואר שהסמ"ק מסיים בששונו שכן נהגו כהסה"ת וכלשון הכלבו הנ"ל. אך בב"ח שם סעיף ו' מבואר שזהו מהגהת סמ"ק ע"ש. ואין הסמ"ק ת"י לראות בדבריו. ומעכ"ת הביא בשם ספר שיח סופר שהעתיק לשון ספר ברוך שאמר והלשון מוכיח דס"ל כהסמ"ק. הנה ס' שיח סופר אינו ת"י אבל בספר ב"ש אין נמצא לשון זה כלל ואדרבא מייתי לשון הסמ"ק הנ"ל דמביא בסוף דעת סה"ת. ובדין נפל טיפת דיו מייתי שם דעת הסמ"ג שפוסל בנפל אחר כתיבה בלי שום חולק:

טז

עוד הביא כת"ר דברי המרדכי בהלכות תפילין ס"פ הקומץ שכתב לענין הא דמותר לתקן באותיות השם וז"ל ודווקא דיו שנטפה על השם כההיא דמ"ס ודלא כפיר"י שמתיר כמו כן להפריד האותיות של שם ואין הנידון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה עליו הדיו ומצוה היה לתקנו אבל הכא הפסול נעשה מתחילתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל. ורוצה מעכ"ת לפרש דבריו דס"ל כהסמ"ק לחלק בין קודם כתיבה לאח"כ בחק תוכות. והנה מעכ"ת ראה דברי המרדכי בב"י י"ד סי' רע"ו שהעתיק בקוצר. אבל המעיין במרדכי שם מקודם וכן במרדכי ה' ס"ת סי' תתקנ"ב ור"ס תתקנ"ג יראה דקאי שם אהא דמייתי שם דיעות שמוקף גויל רק באותיות השם וכן מייתי שם שר"י התיר להפריד אותיות השם שהדביקן משום דהוי כדי לתקן השם. ומייתי ראיה ממ"ס שמותר למחוק שם בנפלה טיפת דיו משום דהוי תיקון. ומייתי שם ג"כ שהר"צ כתב שאין לתקן אם נעשה שלשה דיבוקים דהוי כחק תוכות. והיינו דמדמי לה שם לנמצא שלש טעיות בדף שצריך גניזה דכיון שאין מועיל הפרדה דהוי חק תוכות וצריך למחוק כל האות. ממילא הוי כשלש טעיות דהוי כמנומר אם ימחוק בג' מקומות ע"ש במרדכי שזהו כוונת הר"צ וטעמו. ולזה כתב המרדכי הכא דאף דאיתא במ"ס שמותר למחוק את השם. ומשמע אף שנפל על שלש אותיות של שם. היינו רק כשכבר נתקדש השם. ונהי שצריך למחקו מ"מ הרי יכתוב אח"כ במקום ההוא אותיות של שם ויוכשרו ממילא גם אותיות שנשארו שלימים וגם מקום השם ישאר מקודש. לזה מיקרי מוחק ע"מ לתקן. אבל היכא שנדבקו בעת כתיבה ונעשה בפסול א"כ לא חלה עליו קדושת השם כלל כיון דבאותיות השם פסול כשאינו מוקף גויל. ולזה אסור לתקנו דלא מיקרי מוחק ע"מ לתקן. וכ"כ שם במרדכי מקודם שאם עירב אותיות השם מסלק היריעה שא"א לתקן וכ"כ אח"כ שבשם אם נגעו האותיות פסול בדיעבד יעו"ש שכן כוונתו. אבל סברת הסמ"ק לא ס"ל. ויותר נראה דהמרדכי מפרש במ"ס שע"י הדיו שנפל לא נתבטל צורת האות. ולזה כתב שמצוה לתקן. משא"כ היכא שנעשה בפסול מתחילה. וכן פירש הג' ר"מ בנעט זצ"ל בביאורו למרדכי שם. אבל סברת הסמ"ק ודאי לא ס"ל. וכבר פלפלו כמה אחרונים בפירוש דברי מרדכי הללו ואקצר. וע' ח"ס סי' רס"ז. באופן שנתבאר בע"ה שכל הפוסקים לא ס"ל כהסמ"ק וגם הסמ"ק בעצמו נראה דלא ברירא ליה האי מלתא וכמש"ל. וכ"נ ממ"ש הסמ"ק הובא בב"י סי' קכ"ה שאם כתב הא במקום דלית הוי חק תוכות. וקשה דהא מקודם נכתב הדלית בהכשר ואח"כ עשה רגל השמאל וכשר בכה"ג להסמ"ק. וכבר נתקשה בזה הג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א והרעק"א בסי' ל"ב סי"ז ונדחקו בזה. ולפמ"ש י"ל שבאמת הסמ"ק ס"ל להלכה כהסה"ת שמביא בסוף דבריו. ובאשר אין ספר סמ"ק ת"י אקצר. ועכ"פ אין לצרף סברתו לס"ס. ואף שהרלב"ח סי' א' נראה שתפס זה לספק וכן הרדב"ז סי' תקצ"ו שהזכרנו. וכן ראיתי בספר סת"מ למהרש"ק זצ"ל שעשה מזה ספק באיזה תשובות. אבל העיקר לענ"ד כנ"ל. ורק במקום שיש מקום בלא"ה להקל ראוי לצרף סברא זו כיון שכל האחרונים הנ"ל נתנו לזה מקום. ומ"ש כת"ר עוד לצדד עפמ"ש הבית מאיר דחק תוכות בכה"ג הוא רק מדרבנן. הוא קשה לומר כן ולחדש גזירות מדעתינו וכבר כתבו כמה אחרונים כן. ובאשר דבנ"ד ליכא ספק השקול בזה כמש"ל לזאת אקצר בזה:

יז

ולזאת קשה להקל בנ"ד למחוק הדיבוק של רגלי ההא זל"ז. ומ"מ למחוק כל ההא קשה להתיר. לפי שיש כאן איזה צד להכשיר וכנ"ל והוי כמוחק את השם. ולזאת נראה לנהוג כמ"ש הבית אפרים סי' ס"א לגרום שיומחק ההא מעצמו ע"י נייר לח וכדומה ולעשות זה ע"י קטן. ויש לדון שמוחק ע"מ לתקן מיקרי אף אם נפסל מחמת ספק. אך בכ"ז נכון לעשות כנ"ל. והיינו שימחוק ע"י גרם הרגל השמאלי כולו ואח"כ יוכל למחוק בעצמו את שאר האות. כ"א ימחוק את הדיבוק שלמטה מקודם אזי יהא אסור למחוק את כל ההא כי שמא אינו חק תוכות ממש וכנ"ל:

יח

וכ"ז אם רגלי ההא מחוברים לגמרי. אכן אם יש באמצע הפסק משהו. נלע"ד להקל לגרור הדיו שנפל שם ולהכשיר. כי כבר כתבו כל הפוסקים שפרטי דקדוקי צורת האותיות אין מעכבים אם עיקר הצורה הוא כדין. ולזה הכשירו האותיות הלפופות או שיש איזה קו מיותר או שעב או דק יותר מכראוי כי כ"ז אינו מעכב. ולזה בהא מעכב רק שיהא חלל מתחתיתו כדאיתא במנחות כ"ט ע"ב. אבל כמה יהא רוחב החלל אין בזה עיכוב. והדיו שנוסף על רגלי ההא לצד פנים אין בו חשש כיון שלא נשתנה עי"ז צורת האות ותינוק קוראו הא. והוי כמו האותיות הלפופות שכשירים וע' ח"ס סי' רס"ה בזה. ולזה יגרור היתר שאין בזה קדושת השם רק יזהר שלא יגרור קצת מגוף רגלי ההא שנתקדשו בקדושת השם. והנה אחר כותבי מצאתי בשו"ת שו"מ מ"ק ח"ג סי' ר"ז שבא לפניו מעשה כזה יעו"ש מ"ש בזה כי אין דבריו מבוררים שם כראוי ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה