שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · יא
ולענין מה שמתבטל צורת האות ע"י נפילת הדיו. נראה שצדקו דברי הנו"ב שזה שייך רק כשהדיו שנפל משחיר כמו גוף האות ואין ניכר כלל גוף האות ושוב אין שם האות עליו שהרי אין כאן לפנינו רק טיוט דיו או איזה צורה אחרת. אבל היכא שגוף האות משחיר יותר וניכר היטיב לעין רואה שזהו האות ותינוק קוראו. א"כ הוי שפיר שמו עליו ולא נתבטלה כלל צורתו והדיו שנוסף עליו גורם רק שנעשה האות אינו מוקף גויל לפי שהגויל שם שחור. אבל אין שייך לקרות זה חק תוכות. כי א"צ בזה לחוק התוך כדי לעשות צורת האות דהא האות נעשה כדין. וגם עתה ניכר צורתו לפנינו ושמו עליו. ואף אם נתחברו קוי ההא מלמטה ונעשה צורה אחרת לגמרי. ואלו היה עושה כן מתחילה ודאי פסול אף אם הקו המחבר הקוים היה נעשה בדיו שאינו שחור כ"כ כמו גוף האות. היינו לפי שנעשה האות בתחילה בפסול. וה"ז כאלו לא כתב הא כלל. אבל הכא שנתחבר אח"כ ע"י דיו שנפל על האות. שפיר י"ל דכיון שגוף האות ניכר. הרי לא נתבטל צורת האות ושמו עליו. ורק שנעשה בלי הקפת גויל. ובזה אין קפידא מצד מה שנראה כצורה אחרת. דהא אף כשנוגעים שתי אותיות זה לזה הרי ג"כ שניהם יחד הם כצורה אחרת ואין לה צורת אות כלל. ומ"מ שפיר מהני הפרדה וגרירה ולא הוי חק תוכות כיון שניכר צורת האותיות ושמם עליהם. וה"ה הכא בנ"ד. ולפ"ז נהי שהוכחנו למעלה שמ"ש הפוסקים גבי נפל טיפת דיו שניכר האות. כוונתם שלא נתמלא כל החלל וכדומה. מ"מ לדינא שפיר י"ל כפירוש הנו"ב דבכה"ג שניכר האות מצד שהדיו שנפל אינו שחור כמו גוף האות. ג"כ לא הוי חק תוכות וכמש"ל: