שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · י
אמנם נראה דנהי דלענין אם כתב על קלף שהושחר מדיו קשה להקל כהנו"ב. מ"מ לענין הא דנ"ד וכן בנידון של הנו"ב שפיר יש להקל בזה. דהנה כשנופלת טיפה דיו לתוך האות יש בה שני פסולים. אחד מצד שאינו מוקף גויל מבפנים כי דעת כמה פוסקים שצריך בפנים ג"כ הקפת גויל. ואחד מצד שנתבטל צורת האות ע"י שנתמלא החלל הפנימי. וכשיגרור הדיו שבפנים וישוב האות כבראשונה. הרי נעשה האות ע"י חק תוכות שאין זה כתיבה כלל. ואף שהאות נכתב כהוגן על הקלף בכ"ז עתה שנתמלא דיו אין כאן אות רק טיוט דיו או איזה ציור אחר שאינו אות כלל וצריך לעשותו אות ע"י חקיקת התוך. וכ"כ הפמ"ג באו"ח ס"ק כ"ג. והנה גבי מוקף גוי' הסכימו כל הפוסקים דמהני גרירה ולא שייך בזה חק תוכות. והיינו משום דלא הוי פסול בגופו של אות דהאות נעשה כדין ואין בו שינוי. וכ"כ הרעק"א בחידושיו בסי' ל"ב סט"ז ע"ש באורך וכ"כ בפמ"ג בסי' ל"ב בכמה דוכתי. וכתב הפמ"ג במשבצות סי' ל"ב סק"ח דאף מבפנים האות אם ניקב ואינו מוקף גויל דאיכא דפסלי כדאיתא שם סעיף ט"ו. מ"מ מהני שיגרור מבפנים קצת מעובי האות סביב הנקב כדי שיהא מוקף גויל ולא מיקרי זה חק תוכות כיון שגוף האות נעשה כדין. ובלא"ה רוב הפוסקים ס"ל דמבפנים האות ליכא כלל דין דמוקף גויל ע"ש בסי' ל"ב סט"ו ואחרונים שם. וגם רוב הפוסקים ס"ל דמה שנעשה אינו מוקף גויל אחר גמר הכתיבה אינו מעכב כלל וכהירושלמי דפ"ב דברכות ומגילה. וא"כ עכ"פ בנ"ד אין לפסול מצד שאין מוקף גויל מבפנים עי"ז שהושחר שם מהדיו שנפל שם. דהא שפיר מהני לכ"ע לגרור שם מבפנים וכנ"ל: