שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · ח
עוד כתב הנו"ב שם להוכיח מהא דאיתא באה"ע סי' קכ"ה ס"ח שיש מחמירים אם נפל דיו על אות אף שהאות ניכר. והקשה הח"מ דלהחמיר לכתחילה בלא"ה נדע מהא דקיי"ל שצריך להפריד האותיות שנוגעים זל"ז אף שניכרים היטיב. וכתב הנו"ב דקמ"ל משום דבנגיעה הוא שחור כמו גוף האות. אבל הכא איירי שטיפת דיו שנפלה אינה שחורה כמו האות וניכר האות. וזה מיקרי מוקף גויל כיון שאינו שחור כהאות. ומ"מ יש להחמיר לכתחילה. ומוכח דכשר דיעבד. ועוד כתב דהא קיי"ל דמוקף גויל בעינן דווקא בשעת כתיבה. אבל נגיעה שנעשה אח"כ אינה פוסלת. וגם בעינן דווקא שיגע לאות אחר. אבל נקב אינו פוסל כמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב. והכא אין נוגע לאות אחר וגם נעשה אח"כ. לזה הוצרך להשמיענו להחמיר לכתחילה עכ"ד. והנה מה שכתב דהא שניכר האות היינו מפני שחרות הדיו. לענ"ד לא משמע כן בלשון הפוסקים. ובסה"ת סי' ר"ד הלשון שאין שמה עליה. והובא בב"י סי' ל"ב כגון שנעשה מבית פא וכדומה. אבל הכוונה כמ"ש הפר"ח באה"ע סי' קכ"ה שהשינוי נעשה באות רק מה שנתעבה יריכו או קוצו או שנמצא מצידו איזה נקודה אבל נשארה צורת האות כדין יעו"ש. אבל אם נשתנה צורת האות שוב אין מועיל אף קריאת התינוק וכדקיי"ל בסי' ל"ב סט"ז. וכ"כ הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב בדין חק תוכות דלענין זה אין מועיל קריאת התינוק ע"ש. ולפירוש הנו"ב קשה טובא דכיון דס"ל שאם האות יותר שחור מהדיו שנתפשט סביבו. מיקרי זה כתיבה. א"כ אין ההכשר מצד מקום נפילת הדיו. רק מצד איכות הדיו אם הוא שחור או לא. ולשונות הפוסקים וביחוד לשון הב"י באו"ח ואה"ע מבואר להיפוך. ומ"ש מצד שנעשה אחר כתיבה. הא גבי נגיעה ג"כ אין חילוק בגט ומחמרינן שם בסעיף ו' בכל גוונא וע' בב"י שם. ומ"ש מצד שאינו נוגע באות אחר כוונת הח"מ שם מצד קל וחומר. דהא חק תוכות חמיר מנגיעה כמבואר בפוסקים וכ"ה הלשון בח"מ ס"ק י"ב ע"ש. אך י"ל דהא גופא קמ"ל דבגט אף שניכר האות צריך תיקון ואקצר: