שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · ז
ומש"ש הנו"ב להוכיח מדפירש"י דלהכי אין מי מילין ע"ג מי מילין משום שמראה הכתב והקלף שוין ואינו ניכר. ומשמע שאם ניכר שפיר מיחשב כתב. לענ"ד נראה ברור דלאו דווקא נקיט רש"י שאינו ניכר דודאי ניכר קצת וכמ"ש הנו"ב בעצמו שם לשיטת ר"ת שהדיו שנעשה ממי עפצים ניכר על הקלף אף שמעובד בעפצים וכן מוכרח. דאינימא שאין ניכר כלל. א"כ מה תועלת במה שרושמים להעדים במי מילין באין יודעים לחתום ע"ש. וא"ל דאיירי כשעדיין לח וניכר הליחות על הקלף. דא"כ למה נקיט מי מילין לינקוט מים או רוק. וכן משני שם אח"כ ר"פ באמת שרושם ברוק. וע"כ צ"ל דהכא איירי שהמי מילין ניכרין מצד שחרותן. ורק כשנבלעין לגמרי שוב אינו ניכר כדאיתא שם י"ט ע"ב. ופירש"י דבכ"ז לא הוי כתב שאין זה היכר גמור. וממילא מוכח מזה דאף שניכר. מ"מ כיון שהוא ממין אחד לא הוי כתב. וכן מסתבר דאלת"ה למה פשיט שאין מי מילין ע"ג מילין. הא ודאי אפשר שיעשה המי מילין יותר חזקים מהראשונים. וע"כ צ"ל דבמין אחד אין חילוק: