שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · ה
ורק יש לדון להקל מצד שהאות ניכר ותינוק קוראו הא. ובפרט לפמ"ש הנו"ב מ"ק חאה"ע סי' פ"ה שאם הושחר הקלף מחמת דיו שנפל עליו ואח"כ כתבו עליו אותיות בדיו המשחיר יותר וניכרים האותיות היטיב יש להכשיר ולא מיקרי דיו ע"ג דיו. וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא נכתב עליו רק אח"כ נפל ונתפשט סביב האות. וכן הביא מעכ"ת דברי הנו"ב הללו. אכן ראיית הנו"ב שם צ"ע שהביא ראיה מהא דקיי"ל שעושים דיו מקנקנתום עם עפצים וכותבים על קלף מעופץ ודלא כר"ת בגיטין י"ט בתו' דס"ל שם שאין כותבין בדיו של עפצים על קלף מעופץ שאין מי מילין ע"ג מי מילין. אלמא דכיון שהדיו משחיר יותר משחרות הקלף שפיר דמי לכתוב בו. והוא תמוה דהא כבר כתבו הרא"ש וש"פ הטעם דרק של עפצים פסול מפני שצריך שיהא עם עוד מין אחר עם קנקנתום או גומא וכדומה וע' ביאורי הגר"א סי' תרצ"א ושו"ת משכנות יעקב סי' ל"ז באורך בזה. ולזה שפיר הוי כדיו ע"ג סיקרא דהוי כתב כדאיתא בגיטין י"ט משום שהוא מין אחר. וה"ה הכא שבדיו יש מין אחר ג"כ לבד עפצים. משא"כ היכא שהדיו הוא ממין אחד. רק שהעליון שחור יותר מהתחתון. וכן מוכח מדברי ר"ת בעצמו שכתב שם שהדיו הוא הנעשה משרף קליפת העץ. וקשה דהא מ"מ הוא דיו ע"ג עפצים שהם ג"כ קצת שחור. וא"ל דס"ל לר"ת שכיון שזה שחור יותר שפיר מיקרי כתיבה. דא"כ מה מקשה ממי עפצים. נימא שעושה המי עפצים חזקים יותר מכפי שהקלף מעובד בעפצים. וע"כ צ"ל דס"ל דכה"ג לא מיקרי כתיבה. וכ"כ הנו"ב בעצמו שם דלר"ת ס"ל דאף ששחור יותר לא מיקרי כתיבה. וא"כ קשה כנ"ל. וע"כ צ"ל לדעת ר"ת דכיון שהדיו שכותב בו נעשה ממין אחר שפיר מיקרי כתיבה אם הוא שחור יותר. וא"כ ה"ה לשאר פוסקים שמכשירים בדיו מעפצים י"ל ג"כ הטעם משום שמעורב בו עוד מין אחר וכדקיי"ל דבעינן דווקא שיהא בו עוד מין: