שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פ · ד
אכן אם ההא שני רגליו מלמטה דבוקים לכאורה קשה להקל דהא הוי חק תוכות ממש. ואף שהסמ"ק והכלבו מקילים שאם נעשה לאחר כתיבה מותר לתקנו ולא הוי חק תוכות. מ"מ אנן קיי"ל כהסמ"ג וסה"ת החולקים על סברא זו. וגם הרמב"ן והרשב"א וש"פ דס"ל כהירושלמי בזה לחלק בין קודם גמר כתיבה לאחר הגמר. מ"מ כתבו הרבה אחרונים דהיינו רק לענין נגיעת אות לאות ולא לענין חק תוכות. וע' רד"ך סי' א' בזה וחי' רעק"א סי' ל"ב סי"ז בזה. וכ"נ דעת הגר"א שם ס"ק מ"ז דלא ס"ל כהסמ"ק. וכן מסתבר דכיון שנפל דיו על האות ונשתנה צורתו. הרי נתבטל האות לגמרי והו"ל כטיוט דיו על הקלף. ובפרט בהא שעיקר צורתו הוא שיהא לו חלל מלמטה כדאיתא במנחות כ"ט ע"ב שדומה לאכסדרה ע"ש. וממילא כשגורר באמצע ונעשה אות הרי הוא חק תוכות ממש. ורק לענין נגיעה אות לאות מחלק הירושלמי בזה להקל אם נעשה אחר כתיבה משום שהרי האות קיים בצורתו והכשירו. וגם מ"ש הבית מאיר סי' קכ"ה דהוי רק מדרבנן כבר חלקו עליו הרבה אחרונים בזה. וע' רד"ך סי' א' מ"ש בזה וע' חי' רעק"א סי' ל"ב סי"ז ואין לנו לחדש גזירות מדעתינו מה שלא נזכר בש"ס להדיא: