אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עו · טז

טו

והנה עיקר מ"ע דבצרעת נראה שהוא כעין מ"ש הרמב"ם בפ"א מהמ"א דבבהמות טמאות איכא לאו הבא מכלל עשה דכתיב אותה תאכלו. ומ"מ בסה"מ לא חשיב הרמב"ם רק מ"ע דלבדוק בסימני בהמות טהורות וטמאות. וכבר הרגישו בזה המפרשים ע"ש במ"מ ובלח"מ בפ"ב שם וברלב"ח סי' פ"ו ג"כ. ומש"ש הרלב"ח אין לו מובן לענ"ד ע"ש. אבל העיקר כי סברת הרמב"ם שאין ראוי זה למנות למ"ע בפ"ע מה שבא מכח דיוק הפסוק. רק מה שבא בתורת ציווי. ולזה כלל בדיקת הסימנים ואיסור אכילת הטמאים במ"ע אחת. וכן כאן כללו מצות טומאת וטהרת מצורע ואיסור קציצת הבהרת לכל פרטיה במצוה אחת וז"ב. ורק שבזה חולקים הני תרי לישני דבשבת קל"ב. דלישנא קמא ס"ל דבמצות מצורע לא נכלל רק טומאה וטהרה. ואיסור הקציצה הוא מלעשות וכמ"ש רש"י ותו' בשבת שם. ולישנא בתרא או דס"ל דהכל מצוה אחת כנ"ל. או דס"ל דגם בכה"ג מיקרי עשה. ולישנא קמא ס"ל דגם בכה"ג מיקרי ל"ת ולזה הרמב"ם ס"ל כלישנא קמא שכ"נ לו פשטות הענין וגם דברי הספרי מורים ע"ז דבמצות מצורע לא שייך לכלול זה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה