שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו · טו
אך לפ"ז יקשה ממילה בצרעת שכתב הרמב"ם דעשה דוחה ל"ת. דהא מילה נמי אינה שוה בכל. ומאי שנא ממילה שלא בזמנה שכתב הטעם משום דהוי עשה ול"ת כנ"ל. ואם כי יש עוד מקום לישב זה אך עיקר הדבר אינו נראה לי לומר דעשה דמצורע מיקרי אינו שוה בכל. דעיקר העשה הוא לנהוג דיני טומאה וטהרה מה שיצוה הכהן בדינו. אמנם לפמש"ל דהעשה הוא לאו הבא מכלל עשה דתשמרו לעשות. י"ל דהא כתב הפנ"י בכתובות דף מ' דבשוא"ת שפיר עשה דוחה עשה ע"ש. ורק היכא דאיכא עשה ול"ת העשה מחזק את הל"ת ואינו נדחה. וכבר כתב המל"מ בפ"א מה' נערה בשם הרשב"א סברא זו ע"ש. ולכאורה קשה עליו מפסחים נ"ט גבי עשה דהשלמה דפריך הש"ס מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה. והנראה דכל עשה שעיקרה בקום ועשה אף שנמשך ממנה שוא"ת מ"מ כבר היא עשה גמורה. אבל מה שהוא לאו גמור הבא מכלל עשה שפיר נדחה. ולזה בעולה לכה"ג נראה דעשה דאשה בבתוליה יקח הוא עשה גמורה שהרי הכה"ג מוכרח שיהיה לו אשה ביוה"כ. ואף שהמל"מ כתב ריש ה' אישות היפוך זה ע"ש. מ"מ נראה כנ"ל. וכ"מ מדברי הרשב"א שהביא המל"מ שם בפ"א מה' נערה שכתב על מצרי ואדומי הטעם דהוי לאו הבא מכלל עשה. וגבי בעולה לכ"ג כתב משום דאינו שוה בכל ע"ש. וכן עשה דהשלמה נראה שכיון שבאה העשה מפורשת להשלים כל הקרבנות בתמיד. הוי קום ועשה. ולא חשיב ל"ת רק במקום שאם אינו עובר הל"ת אינו מקיים העשה. ואטו מי שאינו נושא מצרית ואדומית מקיים עשה. אבל מי שמקריב התמיד אחר כל הקרבנות שפיר מקיים עשה. וכן הכה"ג כשלוקח בתולה. וכן בשבת ויו"ט הוי בשביתה שפיר מ"ע כיון דכתיבא בלשון שביתה וכמובן. וכ"כ הרמב"ן בפירושו עה"ת פ' אמור ששביתה בשבת היא מ"ע וכ"כ התו' בשבת ס"ט ע"א ד"ה דידע: