שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו · ח
ובזה מיושב ג"כ דברי החינוך שכתב במצוה תקפ"ד דצרעת הוי ל"ת לחודה וכן דברי התוס' ורש"י בשבת שלא כתבו דהמ"ע היא מהאי קרא. דבאמת במה שהוא קוצץ בהרתו אינו מבטל כלל מ"ע ההיא. דאטו מי שהוא טמא בזוב אינו רשאי לבקש לו רפואה שיתרפא מזובו. וכן המצורע אם יקצץ הבהרת שפיר מקיים דיני טומאתו. דהשתא יטהרנו הכהן כיון שהלכו לה סימני טומאה. וע"ז באה הל"ת שאסור לו לקצצה. וא"כ אין הל"ת מענין העשה כלל ואין שייכים זה לזה. ורק חז"ל דרשו מתיבת לעשות דקאי על קציצת בהרת שלא יקצץ. וכן מפורש בחינוך שם מצוה תקפ"ד כאשר צויתים תשמרו לעשות. ולא שיקצצו הבהרת. והיינו לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה. ואף שהחינוך גופיה צ"ל דלא נקטה להכי דהא איהו ס"ל דהוי ל"ת לחוד כנ"ל. מ"מ מיניה נשמע לשיטת רש"י ותו' בשבת. וגם לפירש"י שם דילפינן מלעשות ככל אשר יורו. ג"כ הכוונה שיעשו ככל אשר יורו ולא שיקצצו. והוא לאו הבא מכלל עשה. וכ"כ שם בחי' הרשב"א להדיא בדף קל"ג ע"א דהויא לאו הבא מכלל עשה ע"ש: