שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עו · ז
ועוד נראה בזה לפמ"ש הא"ע בביאור התורה על פסוק והובא שיביאוהו אחרים אף בע"כ. ובאמת לא נמצא דרש זה בתו"כ. רק ריש פ' מצורע כתיב עוד והובא אל הכהן גבי טהרתו ושם דרשו בת"כ שלא ישהא אותו והובא ברמב"ן עה"ת שם ופי' כהא"ע ע"ש. ונראה הכוונה שאין מוטל עליו המצוה בפרטות רק שמוטל המצוה בכלל להזהר בדיני טומאות וכמ"ש הרמב"ם וממילא החיוב על כל ישראל להביאו אל הכהן ולשאל עליו אם הוא טמא או טהור. [וע' בהתורה והמצוה פ' תזריע שכתב דהת"כ מפרש דוהובא קאי על הנגע ולא על האדם דלא כהא"ע ע"ש פ"ג סי' ע'] והוי כמו וקדשתו אפילו בע"כ דקאי על אחרים ונראה שגם החינוך כוונתו כן שמוטל על האדם להראות אל הכהן הנגע למען ידע אם הוא טמא או לא באשר כי הדבר תלוי בכהן במה שאומר טמא או לא וכמבואר בת"כ ובמשנה רפ"ג דנגעים. וכן בנגעי בגדים ובתים דכתיב והראה את הכהן וכתב שם החינוך כדעת הרמב"ם הנ"ל שהמצוה היא להתנהג בדיני טומאות ההם. ולזה צריך לישאל לכהן לידע אם הוא טמא או טהור. ואזדא ליה קושית הפר"ד הנ"ל על החינוך. וכמובן: