שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עה · ט
ועפ"ז אפשר לבאר אמרם משים שלום בבית בטל שהוא נפלא מה שייכות הוא לתשובתו. ועפמ"ש י"ל שמקומו היה רחוק כ"כ ממקום של רבי שלא הוי אתיא ביומיה בזקנותו. אבל היה יכול ליצא בבוקר ולבוא לעת ערב. והיה מקיים מצות שמחת ביתו בשמחה לדבר מצוה כנ"ל. לזה א"ל שמשים שלום בבית בטל. וא"כ על כרחו ישמחנה ביום בשארי שמחות. וכיון שקרובים נעשו רחוקים ולא אתא ביומיה. לזה הוא פטור. והוסיף שתים נעשו שלשה להוסיף טעם דבכה"ג זקן פטור מלעלות לרגל ג"כ לפי שאינו יכול לעלות ברגליו כדאיתא ריש חגיגה וברמב"ם פ"א מה' חגיגה ע"ש במל"מ. ומ"ש סלעים נעשו גבוהים נראה שהוסיף טעם ג"כ בזה דאמרינן בפסחים ח' דאף דשלוחי מצוה אין נזוקים. מ"מ היכא דשכיח הזיקא שאני ולזה אמר שמואל איך אלך ושמע שאול וגו' ע"ש. ולזה אמר שעכשיו נעשו אצלו הסלעים גבוהים וירא שיפול עליהם ושכיח הזיקא ולזה פטור. ואמר ג' טעמים איזה שיועיל עכ"פ. ונכון בס"ד:
ואגב אזכיר מה שנ"ל בישוב קושיית מהרש"א על פירש"י בסנהדרין דף ס"ב ע"ב דפירש"י שם בד"ה חלב וחלב שני זתים בשני ימים ולא נודע לו בנתיים שחטא אינו חייב אלא אחת כדמפרש טעמא לקמן עכ"ל. והקשה המהרש"א דליתא כלל לקמן שום טעם על זה. ולדעתי נראה ברור דאינו חייב אלא אחת שברש"י הוא דיבור בפ"ע. וקאי אהא דאיתא שם זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. והטעם מפרש הש"ס לקמן דף ס"ג ע"א. והמדפיס טעה וסבר שהוא דיבור אחד ולא נתן ריוח בין הדבקים: