שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עה · ח
והנה מה שפירש"י דאיירי ביו"ט ראשון לכאורה צ"ע דל"ל לדחוקי. דטפי א"ש אינימא דאיירי בחוה"מ. ואפשר לומר דלישנא דאזיל ואתי ביומיה משמע שיוצא ביום וכדאמרינן לעולם יצא אדם בכי טוב ויבא באותו יום. וא"כ קשה ל"ל שיבוא באותו יום. דהא ביום ההוא כבר קיים מצות שמחה בלילה. וע' שאגת ארי' סי' ק"ב. ולמחר יבוא ויקיים בשאר היום מצות שמחת יו"ט. דהא לא בעי רק חציו לכם. וכבר כתבו הפוסקים דחציו לאו דווקא. ובתשובה הארכתי בזה בס"ד. וע' פרמ"ג סי' רמ"ב בא"א. ומזה הוכיח רש"י דאיירי ביו"ט ראשון שאז אסור לילך חוץ לתחום. וע"כ בא מעיו"ט וכפירש"י שם ויתבטל כל היום משמחת יו"ט. ובלא"ה לא שייך לומר שיצא בשמחת הלילה. דליל יו"ט ראשון אינו מחויב בשמחה כדאיתא בפסחים דף ע"א ע"ש. וראיתי בספר סדר משנה בפ"ה מה' ת"ת שהאריך הרבה בענין זה. ובענ"ד לא מצאתי טעם בכל דבריו שם ע"ש. ולא רציתי להאריך בדבריו. רק ראיתי שהקשה שם דהא ר"א גופיה ס"ל דשמחת יו"ט רשות בביצה ט"ו וס"ל או כולו לד' או כולו לכם וא"כ מאי קאמר שמחויב לשמח אשתו. ונראה דזה לא שייך רק באנשים אבל באשה לא שייך לומר כולו לד'. וא"כ מחויב שפיר לשמחה. ועוד אפשר לומר דלר"א משמע ליה ושמחת אתה וביתך שישמחנה לדבר מצוה היינו תשמיש וכלשון הש"ס הרוצה שיהיו בניו זכרים ישמחנה לדבר מצוה. ומבואר בזה אמרם דאתא ביומיה. היינו שלא יצטרך ללון שם: