שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עה · ה
אבל באמת הוא דחוק לומר כן. דפשטות הלשון משמע שרק ברגל חייב להקביל וכן פסק הרמב"ם להדיא בפ"ה מה' ת"ת הל"ז ולא הזכיר כלל חודש ושבת. וראיתי בחי' הרשב"א בסוכה כ"ז שכתב אהא דר' יצחק דאיירי דליתיה במתא דאי איתיה חייב בכל יום. נראה מזה שדעתו כמש"ל בס"ד שקבלת פני הרב היא מצוה תמידית. ורק שלא החמירו כמו שלא החמירו לעלות לירושלים בכל יום וכמש"ל. ואח"כ כתב שם דבחודש ושבת בעי למיזל בתוך התחום [וע"ש שנראה שגורס בסוכה איבעי ליה למיזל וכהגירסא שבר"ה כמש"ל] וברגל היינו בחה"מ ילך אף חוץ לתחום. ולזה נקיט ר' יצחק רגל מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי עכת"ד. נראה מזה מפורש דעתו כמש"ל וכדעת המהרש"א שהזכרנו. רק שחילק בין תוך התחום לחוץ לתחום וזה צ"ע מנ"ל. וצ"ל דיליף מכבוד שמים שברגל חייב לילך למרחוק. וביומא ע"ח איתא שההולך להקביל פני רבו מותר לעבור במים ביה"כ ואף לחזור כדי שלא ימנע ע"ש. הרי מבואר שמצוה לקבל פני הרב אף ביה"כ שאינו מחויב לעלות לרגל. אבל לפמ"ש הרשב"א ניחא דזה איירי בתוך התחום. אך בלא"ה י"ל כמש"ל דמ"מ מצוה איכא אף בכל יום כנ"ל מהא דחגיגה. וכן קאמר ביומא שם להקביל פני אביו. וזה לא נמצא שחייב. ובאמת י"ל דהא הוקש כבוד אביו לכבוד המקום ויתחייב לקבל פניו ברגל. אך ביה"כ צ"ל דהוי מצוה בעלמא וכמו בקבלת פני הרב כנ"ל. ובחי' הריטב"א בר"ה ט"ז מפורש יותר דבעיר חייב בכל יום: וחוץ לעיר במקום קרוב חייב בשבת וחודש. ובמקום רחוק בכל רגל. ור"י נקיט קצה האחרון לפי שדרך להתעצל ע"ש. ונראה מקור דבריהם מהא דחגיגה ה' שמבואר שמצוה לקבל פנים בכל יום. ובהא דיומא ע"ח מבואר שמצוה לילך אף דרך נהר בתוך התחום. וכאן בש"ס דקאמר הא דאזיל ואתי ביומיה וכו' משמע דאיירי בחוץ לתחום ובחוה"מ כמ"ש הרשב"א שם. ולזה חילקו זה לשלשה פרטים וזמנים כנ"ל. אבל דעת הרמב"ם אינו כן שהוא סתם וכתב רק ברגל ולא יותר. וצ"ל דס"ל בהא בחגיגה ויומא שאינה רק מצוה רצונית ולא חיובית. וא"כ אכתי תקשה מחודש ושבת שהזכרנו. וצ"ל כמש"ל. וגורס בסוכה ג"כ איבעי לה למיזל כמו בר"ה. וכנראה מדברי הרשב"א שגורס כן. וראיתי בפנ"י בר"ה ט"ז שהרגיש קצת בסוגין מהא שלא הזכיר ר"י חודש ותירץ כמש"ל דרק נשים שאסורות במלאכה בר"ח ע"ש. ותמהני דאכתי תקשה למה לא הזכיר ר' יצחק שבת וכן הרמב"ם וע"ש בפנ"י. ובפירש"י בסוכה שם מבואר שעיקר החיוב הוא ביו"ט ראשון ולא בחוה"מ דלא כהרשב"א וריטב"א הנ"ל יעו"ש שפי' כן להדיא. וצ"ל טעמו דהוי כמו עליה לירושלים שמצותו על יו"ט ראשון וע' מג"א סי' ש"א סק"ז שכתב דבחודש ושבת הוי מצוה וברגל חוב. והיינו כמש"ל בס"ד וע"ש בפרמ"ג ומחה"ש שכתבו דאף שמצוה בכל יום לקבל פני הרב כדאיתא בחגיגה וכ"כ המג"א סי' תקנ"ד סקי"ב. מ"מ נקיט בעל השונמית חודש ושבת שכן היה דרכה ע"ש. ולפמש"ל א"ש טפי קצת. ובפרמ"ג שם הרגיש בסתירת הלשון מר"ה לסוכה שהעירותי באות ד' ות"ל שכוונתי לדעתו הק':