שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עד · ט
ובאמת נראה דבזקנותו של ר"ע היה תלמיד חבר לר' יהושע דהרי איתא בברכות דף כ"ח ע"א שאמר לר"י נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו. הרי שא"ל אתה ולא מר או רבי. וכ"נ בסוטה כ"ז ע"ב שאמר ר' יהושע על ר"ע והלא ר"ע תלמידך וכו'. וקשה שקראו בלשון רבי אף שהוא תלמידו. וגם מ"ש שהוא תלמיד ריב"ז כי הלא היה תלמיד תלמידו כי ר' יהושע היה תלמיד ריב"ז כדאיתא פ"ב דאבות וכן אמר בסוטה שם על ר"י בן הורקנוס תלמיד תלמידך לפי שהיה תלמידו של ר"ע ע"ש בפירש"י. אבל הדבר כמ"ש שהיה אז כבר תלמיד חבר של ר"י. ומשנה דסוטה איתא שם שנשנית בו ביום. והיינו ביום שמינו את ראב"ע לנשיא כדאיתא בברכות כ"ח ע"א. ומבואר כמש"ל שאז היה ר"ע ת"ח של ר"י. ועפ"ז מיושב מ"ש התוי"ט בספ"א דשביעית דהלכה כר"ע נגד ר"י משום דהלכה כר"ע מחבירו. והקשה בתו' ראשון לציון שם דהא ר"י הוי רבו דר"ע. והביא כן מתוי"ט פ"ג דכריתות מ"ט. ולפמ"ש א"ש דר"ע היה ת"ח של ר"י. ובכריתות שם איירי בילדותו שהיה עדיין תלמידו כמבואר שם ששאל את ר"י כמה שאלות. ובשביעית שם מוכח שהיה זה בעת שהיה ת"ח של ר"י דהא הזכיר שם את ראב"ע קודם ר"י ור"ע. וקשה דהא הם היו גדולים ממנו כדמוכח בברכות כ"ז ע"ב שהם היו ראוים להיות נשיאים יותר מראב"ע. וע"כ צ"ל שאז היה ראב"ע נשיא ולזה הקדימוהו משום כבוד נשיאותו. [וזה דוחק לומר שרבי סידר כך לפי שראב"ע היה נשיא. דהא מצינו בכמה דוכתי שראב"ע נזכר אחר ר"י ור"ע וכ"ה בכריתות דף י"א. וע"כ צ"ל שרבי שנה המשניות כמו שהיו שגורות בפיהם מכבר. רק בקצתם שינה לסתום או לפרש כדי להורות הלכה ואכמ"ל בזה]. וא"כ הרי כבר הוכחנו שבשעה שנמנה ראב"ע לנשיא היה אז ר"ע ת"ח של ר"י. ושפיר כתב התוי"ט דהלכה כר"ע מחבירו. ומש"ש הרמב"ם בפירושו דהלכה כר"ע מפני שיש בתוספתא כדבריו. נראה שבא לישב אף אינימא דר"י הוי רבו אז. או אף דתלמיד חבר לא מיקרי חבירו. וכ"נ מהא דכתובות פ"ד ע"ב דפליגי שם ר"י ור"ל אי ר"ט הוי רבו או חבירו. וקשה דהא איתא בסנהדרין ל"ג ע"א שאמר ר"ע לר"ט פטור אתה. ומוכח מזה שהיה תלמיד חבר עכ"פ. ובמסכת כלה מוכח ג"כ כן. דשם איתא שקרא את ר"ע רבי ואלופי ע"ש. וגם קשה איך שייך שיחלוקו במציאות כי ודאי ידעו אז אם היה רבו או לא. אבל הכוונה כמש"ל דפליגי בתלמיד חבר אם הוי כרבו לענין זה או כחבירו. ועוי"ל דפליגי אם בעת המחלוקת ההיא היה ר"ט רבו או חבירו ואקצר]. ולזה בא הרמב"ם לומר דאף למ"ד דתלמיד חבר הוי כרבו ג"כ הלכה כר"ע בהא [והתוי"ט שם כתב דהתוספתא שהביא הרמב"ם בפירושו הוא הא דאיתא שם בירושלמי דר"ש וראב"י אמרו דבר אחד. וקאי רק על הא דהלכה כר"ש ע"ש. ודבריו תמוהים דהא הרמב"ם כתב להדיא דגם כדברי ר"ע יש בתוספתא. וגם דחוק לומר שהרמב"ם יכוין במ"ש תוספתא להך דראב"י שהובא בירושלמי. וגם דכבר הקשה בכ"מ ע"ז בפ"ג מה' שמיטה ויובל דהא אין הלכה כשיטה. ולדעתי כוונת הרמב"ם להא דקתני בתוספתא רפ"ק דשביעית נטיעה שהיא נראית כזקינה כזקנה. זקנה שנראית כנטיעה כנטיעה והובאה בירושלמי ספ"ק דשביעית. והיינו כר"ע דנטיעה כשמה כפי שנראית לבנ"א לקראה נטיעה ויש להאריך בזה ואכמ"ל]. ועפמש"ל יש ליישב מ"ש הכ"מ פ"ב מה' תפלה ה"ב דהלכה כר"ע מחבירו לגבי ר"ג ור"י. והקשה הנחל איתן שם דהא ר"ג ור"י היו רבותיו של ר"ע. ולפמ"ש א"ש דלר"י היה תלמיד חבר בזקנותו. ונראה דגם לר"ג היה ת"ח וכדמצינו בברכות כ"ח שהיה מן החולקים על ר"ג. ורצו למנות את ר"ע לנשיא תחת ר"ג. [וכ"נ בסוכה כ"ג ע"א שעשה ר"ע סוכה בראש הספינה בפני ר"ג אף שר"ג פוסל יעו"ש. ובפני רבו בודאי לא היה עושה להיפוך מדעתו. ויש לדחות זה] והא שמצינו שקרא ר"ע לר"ג בכמה דוכתי רבינו ע' ברכות ל"ז ע"א. היינו מפני שהיה ר"ג נשיא והוצרך לחלוק לו כבוד. וגם ר' יהושע נהג בו כבוד כדאיתא בספ"ג דר"ה וכן מבואר בברכות כ"ז ע"ב. שוב מצאתי ביד מלאכי סי' תרכ"א שהביא מהכנה"ג שכתב שר"ע ת"ח של ר' יהושע. והוא השיג עליו מהא דברכות ס"ב שקראו רבך. ולפמש"ל מיושב הכל בס"ד ודברי הכנה"ג נלע"ד ברורים ות"ל שכוונתי לדעתו הק'. ואין ס' כנה"ג ת"י לדעת טעמו וראייתו. אבל כבר נתבאר יפה בע"ה בדברינו: