שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עד · ח
והנה בברכות ס"ב ע"א איתא שר"ע נכנס אחר ר"י לביהכ"ס וא"ל בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך. והשיב תורה היא וללמוד אני צריך. ואח"כ איתא שם שב"ע נכנס אחר ר"ע. וא"ל ר"י ע"כ העזת פניך ברבך. ומבואר שם שב"ע למד מהנהגת ר"ע בביהכ"ס אותם השלשה דברים שלמד ר"ע מר"י. וקשה למה נכנס ב"ע כיון שכבר שמע זה מר"ע בעצמו. וא"ל שנכנס אולי ילמוד ממנו איזה דבר חדש דא"כ לא הול"ל ולמדתי ממנו ג' דברים. ודוחק לומר שרצה לדעת אם ר"ע עשה מעשה כר' יהושע בזה. וע"כ צ"ל דעובדא שב"ע נכנס אחר ר"ע היתה קודם ששמע מר"ע המעשה שנכנס אחר ר"י ובברייתא קתני לה ברישא לפי סדר הזמנים דעובדא דר"ע הוי ברישא. [וגם י"ל דנקיט לפי סדר זמן הסיפורים]. אך לפ"ז קשה דא"כ למה אמר ב"ע לר"ע ע"כ העזת פניך ברבך הא הוא עצמו כבר השיב לר"י תורה היא וללמוד אני צריך. וצ"ל לפי שב"ע היה תלמיד חבר לר"ע. לזה היקל בזה ליכנס כדי ללמוד תורה. אבל ר' יהושע היה רב מובהק לר"ע לזה חשב ב"ע שלא היה ראוי לו ליכנס אחריו. ור"ע השיב דמ"מ תורה היא ושרי אף ברב מובהק. וכ"נ מדקאמר ר"י לב"ע ע"כ העזת פניך ברבך. וקשה דהא ר' יהודה היה תלמידו של ר"ע כדאיתא בסנהדרין דף פ"ו ובכמה דוכתי. והיכי קאמר ליה רבך דמשמע ולא רבי כדדייק הש"ס כה"ג ביבמות ק"ה ע"ב. ולפמ"ש א"ש שזה היה בתחילת גדלות ר"ע שעדיין לא למד ר' יהודה לפניו כדאיתא ביבמות ס"ד ע"ב שר"ע למד עם ר"י וחביריו בסוף ימיו. ולפמש"ל דבשעה שלומד לפניו אף ברב שאינו מובהק דינו כמובהק א"ש טפי הא דקאמר ליה ר"י העזת פניך ברבך דאיירי בעת שהיה ב"ע לומד לפני ר"ע. לזה קרי ליה רבו. וכשסיפר ר"ע לפני ב"ע לא היה לומד לפניו. לזה אמר ב"ע לר"ע ע"כ העזת פניך וכדדייק הש"ס נמי בב"ב קנ"ח מדקאמר ליה שבאת דהוי תלמיד חבר. ובכ"ז שאל ב"ע לר"ע ע"כ העזת. אף שבעצמו עשה כן. לפי שחשב דמ"מ יש חילוק קצת בין רב מובהק לאינו מובהק אף בשעה שלומד לפניו. ובסדר הדורות כתב דלמ"ד בירושלמי פ"ק דר"ה ה"א דב"ע היה חבר ותלמיד לר"ע. ס"ל שמקודם היה חבר ואח"כ תלמיד. ופליג עם מ"ד שם שהיה תלמיד וחבר. והרואה בירושלמי שם יראה שז"א. ולא פליגי שם כלל רק דמר דייק מהא שבאת לחלק. ומר דייק מהא דקאמר הללו אומרים ע"ש. ובירושלמי פ"ג דשקלים ה"א הגירסא בתרווייהו חבר ותלמיד וע"כ צ"ל שאין שום חילוק בלשון. והכוונה אחת שבתחילה היה תלמיד ואח"כ נעשה חבר. ולפירוש רש"י ורמב"ם דתלמיד חבר היינו שאין רוב חכמתו הימנו הכוונה שבשעה שלמד לפניו היה תלמיד ואח"כ נעשה חבר. והיינו כמש"ל שבשעה שלומד לפניו הרי הוא כרבו מובהק ונקרא תלמידו ממש: