שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עד · ד
וכן מוכרח לשיטת רש"י ורמב"ם וש"פ העומדים בשיטתם שמפרשים הא דאיתא בברכות כ"ז שאין ליתן שלום לרבו. היינו כדרך כל אדם. אבל לומר שלום עליך רבי מותר כדאיתא בב"ק ע"ג. וההיא ברייתא דברכות דקתני שם בברייתא ג"כ המתפלל אחורי רבו מוקי לה הש"ס דווקא ברבו מובהק אבל תלמיד חבר מותר ע"ש כ"ז ע"ב. וא"כ מוכח דכל הנהו דקתני שם בברייתא איירי דווקא ברב מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו. אך לפ"ז קשה דהא קתני שם ג"כ האומר דבר שלא שמע מפי רבו. ופירשו הרא"ש ורבינו יונה שם שאומרו בשם רבו. וזה ודאי שייך גם ברב שאינו מובהק. וא"כ מצינו דהברייתא איירי גם ברב שאינו מובהק. ולפי פירוש הרמב"ם בזה בפ"ה מה' ת"ת שאם אומר סתם ידוע שהוא מרבו. שפיר איירי רק ברבו מובהק. אכן לפירוש הרא"ש ור"י הנ"ל קשה כנ"ל. אך ז"א דלכאורה אסור זה גם בכל אדם לשקר ולומר בשמו דבר שלא אמרו. וצ"ל משום דמצינו בפסחים קי"ב שאמר ר"ע לרשב"י כשבקשת ליחנק התלה באילן גדול. ופירש"י שם שאם רוצה שיתקבלו דבריו יאמרם בשם אדם גדול. הרי שמותר לעשות כן. וכן איתא בגיטין דף כ' ע"א ודף ע"ז ע"א דרשה משמיה דרבי ואח"כ משמיה דרבים כי היכי דליקבלו מיניה ע"ש ברש"י ותו'. ולזה קאמר הכא שלומר בשם רבו דבר שלא שמע ממנו אסור. אף שמותר לאמרו בשם אחר כי היכי דלקבלוהו מיניה. וממילא שפיר י"ל דאף בשם רבו שאינו מובהק מותר לומר דבר שלא שמע ממנו כדי שיקבלו ממנו: