שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עב · כו
לזה נ"ל דוודאי אין להחמיר על עצמו להתענות בחנוכה. ואף אם יתיב תענית לתעניתו. כי חלילה לשמוע לדברי חלומות לעבור על דין תורה ואף דרבנן ואף על איסור קל. ורק מהיות טוב אמרתי להתיר בשלשה כמ"ש הרשב"א ומצד הטבת חלום כמש"ל. ואם לבו נוקפו יתענה יום אחד אחר חנוכה. ובנדר בעלמא לפמ"ש שאינו רק ספק וגם אין לזה סמך גדול. ג"כ התרתו רק מצד הגנה מעונש וכמש"ל. וראיתי בט"ז או"ח סי' רפ"ח שכתב דבהרהר ביום א"צ להתענות בשבת. ולענ"ד גם בחלום אמיתי מראין לו מהרהורי לבו כדאיתא בברכות נ"ה ובזוהר פ' וישב וכמש"ל. ובמג"א שם כתב בשם הכנה"ג שחלום חבירו לא יתענה בשבת. וצ"ע דאמרינן בברכות נ"ה דחלום חבירו יותר אמיתי מחלומות של עצמו ע"ש. ואולי כיון שלא הראו לו בעצמו. לא יועיל לו התענית ודוחק הוא. ואפשר דעיקר הטעם מפני שנפשו עגומה מצד חלומו והתענית עונג לו כמ"ש הפוסקים שם. והכא שלא ראה בעצמו אין נפשו עגומה כ"כ ולזה אסור להתענות וג"ז דחוק. ואין ס' כנה"ג ת"י לידע טעמו בזה. אחרי כותבי בא לידי ס' שו"ת שיבת ציון וראיתי בסי' נ"ב שדיבר בענין זה וכוונתי בקצת דברים לדעתו בס"ד ומטרדותי ההכרח לקצר: