שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עב · כג
עכ"פ נראה דכ"ז שייך בנדרים דעלמא. אבל אם נדר להתענות בשבת או חנוכה ופורים דהו"ל דבר איסור וודאי אין שייך לומר שהדירוהו מן השמים. דוודאי לא יצוו לו לעבור על ד"ת וכהא דסנהדרין נ"ט ע"ב שאין טריפה יורד מן השמים. וכעין שכתבנו למעלה בהא דגיטין נ"ב שלזה לא חשש ר"מ לחלומו מפני שהיה נגד הדין שצריך להשגיח על נכסי יתומים. וצריך לזה נביא מוחזק כדאיתא שילהי פ' הנחנקין לענין לעבור על ד"ת וכאליהו בהר הכרמל ע"ש. ותלינן שחלום זה הוא רק מחלומות הבלתי צודקים כנ"ל. וא"צ שום התרה. וא"ל שהחנוכה היה דבר בטל וקיבל עליו סתם. ז"א דהרי הוא עומד בחנוכה וקיבל ע"ע אחר מנחה להתענות למחרתו כדין. וזה א"ל שעיקר חלומו היה שיקבל עליו יום להתענות. ושאר הדברים היו בטלים. דהא כתב הח"ס סי' רכ"ב דלא אמרינן זה בדבר נפרד ונתבאר למעלה. וגם סברת הח"ס משום הרהור היום. לא שייך בנ"ד כיון שהוא דבר עבירה. וגם דלא חל כלל כמבואר בסי' רט"ו: