שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עב · כ
ועכ"פ לפ"ז מבואר דלא שייך לומר ספק נדרים להחמיר רק באופן זה שאם כוונתו להקל יבטל הנדר וזה היפוך סברת הט"ז רס"י ר"ח ע"ש]. אבל בנ"ד שמסופק אם נדר כלל. וודאי לא שייך לומר להחמיר וטפי י"ל דנוקמא אחזקת היתר וכמש"ל. ורק מדרבנן מחמירים עליו כמ"ש התו' שהזכרנו וגם דהו"ל דשיל"מ. וכ"נ דעת הרמב"ם שבפ"ט הל"ד כ' שאם קצתם קורים כך וקצתם כך ספק נדרים להחמיר ואם עבר אינו לוקה. ובפ"ב גבי ספק נדרים להחמיר ששם עיקר הדין ע"ש לא הזכיר כלל שאם עבר אינו לוקה. אבל הדבר כמ"ש ששם הוא וודאי נדר. דמן הדין אומדין דעתו שכוונתו להחמיר כנ"ל. אכן בפ"ט שעכ"פ אסר את עצמו מאיזה דבר. רק שאנו מסופקים מאיזה דבר. הוא ככל הספיקות שאין לוקים עליהם. והא דמדמי בנדרים י"ט להאי דכרי. נראה דזה רק לענין ספק נזירות להקל. דשם הוי טעמא דלא נחית לספיקא וא"כ כל ספק בכלל. ובסוגיא שם יש להאריך. וא"כ הא דמייתי המבי"ט סי' רנ"ו הך דספק נדרים להחמיר לענין זה. אינו שייכות כלל. רק הא דמייתי מהא דדף נ"ג א"ש. ועכ"פ בנדון דידיה נראה דהוי להחמיר רק מדרבנן. ואף לדעת הסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת. שאני הכא דאית ליה חזקת היתר כנ"ל: