שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עב · ט
ולשיטת הפוסקים דמקילינן בספק מנודה ונאמר דגם כאן א"צ לנהוג דיני מנודה כנ"ל. מ"מ י"ל דלהכי נקיט טעמא דלא שויוה שליח משום דנ"מ לענין נדר בחלום כשהדירו אחר. שי"ל דכיון שנעשה שליח לאסור יהיה הנדר תלוי בדעתו ג"כ להתיר אף ע"פ ג' וככל נודר ע"ד חבירו. ולא ידון כנדור מן השמים להצטרך עשרה. ואף אינימא דאפשר הוי דברים בטלים. מ"מ הו"ל ס"ס לקולא כנ"ל. אבל אי טעמא משום דלהכי לא הוי שליח שפיר לא הוי ספק כלל. וא"כ הו"ל רק חד ספק. וספק נדרים להחמיר וכמש"ל. ולזה הצריך הרשב"א בשם הגאונים עשרה להתיר. והרשב"א לשיטתו דס"ל במיוחסות סי' רס"ג שספק בדיני מנודה לקולא ע"ש. ולזה ס"ל דנדר בחלום צריך היתר ומיושב סוגיא הנ"ל. ולפ"ז יהא מוכח דלא כש"ך סי' ר"י שכ' דגם בנדר אם התירו בחלום בעי התרה ומסברא נראה כדעת הש"ך דדווקא בנידוי י"ל דהוי ספק כמש"ל שי"ל שהראו לו שראוי לנידוי. אבל בנדר מה שייך לומר שהדירוהו מן השמים והתירוהו דאם צריך הוא לנהוג איסור בדבר זה לא שייך לומר שיתירו לו. ואם א"צ א"כ מה תועלת בחלומו. וע"כ צ"ל שעכ"פ ההתרה הוי דברים בטלים ואין כאן ספק כלל ורציתי לדון בזה מצד ס"ס בדשיל"מ דהא נדרים הוו דשיל"מ כדאיתא בנדרים נ"ט. וא"כ בנדר אף בס"ס יש להחמיר. אך ז"א דעיקר טעמא דנדרים הוו דשיל"מ הוא משום דמצוה להתירו כדאיתא בנדרים נ"ט ע"א. אבל בהדירוהו מן השמים לאו מצוה להתירו. דא"כ לא היו מדירין אותו כנ"ל. והוי כנודר בעת צרה. וכ"כ הרעק"א סי' ס"ה בכה"ג דהיכא דליכא מצוה להתיר לא הוי דשיל"מ וכ"כ הרבה אחרונים: