שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עב · ח
ואם נאמר דמנודה לשמים יש לו דין מנודה גמור וגם נתפוס כדעת הפוסקים בי"ד סי' של"ד דספק מנודה לחומרא ע"ש בטור שהביא דעת י"א כן. [ולפלא על הנו"ב שלא הביא דעתם כלל] יש ליישב קושייתינו הא דל"ק גבי ידע מי נידהו משום דברים בטלים. דהא לפ"ז בנידוהו בחלום אף דהוי ספק מ"מ צריך לנהוג דין מנודה כנ"ל. וזה שייך רק בספק אחד אבל בס"ס וודאי שרי דאינו רק איסור. וזה שייך רק לענין דיני מנודה. אבל מ"מ לענין התרה צריך לחוש לסכנת העונש כמש"ל. וא"כ בהתירוהו בחלום דהוי ס"ס כנ"ל א"צ לנהוג דיני מנודה. ורק להתיר צריך כנ"ל. וא"כ מיושב דנקיט גבי ידע מי נידהו טעמא דלא שויוה שליח להתיר. כי היכי דלא ליהוי רק חד ספק ויצטרך לנהוג דיני מנודה. משא"כ אינימא טעמא דשמא דברים בטלים הם. הו"ל ס"ס וא"צ לנהוג דיני מנודה כנ"ל: