אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עב · ז

ו

ובנו"ב סי' קמ"ו בחי"ד נתקשה הוא וחתנו זצ"ל ממ"ש הרשב"א בתשובה סי' תקצ"א ותה"ד סי' רפ"א להחמיר בספק חרם ונדחק לומר דהיינו מצד שבועה ונדר ע"ש. ולסברת הש"ך מיושב בפשיטות דשם איירי הרשב"א ותה"ד לענין לעבור על גוף החרם ובזה הוי ספיקו לחומרא. משא"כ בנוגע לדיני המנודה כנ"ל. ואף אי הוי גוף החרם מדרבנן ומדברי קבלה כמ"ש הנו"ב שם מ"מ ספיקו לחומרא כמש"ל משום שעונשו גדול [ואף דכל העובר על דברי חז"ל חייב מיתה וכדאיתא בירושלמי ריש ברכות דחמור ד"ס מד"ת בזה. מ"מ אינו דומה לשמתא וחרם וכמבואר במ"ק י"ז. דאל"כ מה הוסיפו בשמתא דהא בלא"ה עבר על דברי חז"ל]. ובזה יהיה מקום להחמיר גם בספק ח' דרגמ"ה שהקיל בו בנו"ב מ"ת חאה"ע סי' ח' מטעם הנזכר. ולפ"ז אין שייך לומר שנחמיר בדיניו מצד דעיקרו מה"ת כמש"ל. דבאמת הוי דרבנן ורק מצד חומר העונש חמיר ספיקו כנ"ל. אכן בגוף תשובת הרשב"א שם מפורש הטעם משום דאסור הוא כשבועה וכן בתה"ד שם מבואר משום דהוי כנדר וע"ש. ומ"ש הר"ן להסתפק בנידוהו בחלום אם צריך לנהוג דיני נידוי. צ"ל כמש"ל דנידוי מן השמים הוי כדאורייתא וראוי לו להחמיר. או שי"ל דכיון שהוא עונש מן השמים ראוי לו לחוש לנהוג נידוי כדי שעי"ז יתכפר לו. וספיקו י"ל ע"פ הא דאיתא במ"ק ט"ו דמסתפק הש"ס אי מנודה לשמים קיל או חמיר יעו"ש וסברת הספק נראה די"ל דקיל משום דדיני מנודה הם רק דרבנן אבל מה"ת לא. או י"ל דחמיר מנודה לשמים שראוי להחמיר עליו ביותר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה