אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עא · נח

נז

אלא שעדיין יש לעיין כיון שאסר הנאת ידו ופיו על כל ישראל א"כ הו"ל נוגעים בדבר וכמ"ש בטור סי' רכ"ח שמי שאסר הנאתו על בני העיר אינו נשאל לחכם שבעיר ע"ש. וע' בב"י שחולק ע"ז וע"ש בב"ח וש"ך שהסכימו לדעת הטור והרמב"ן להחמיר. אכן כבר כ' הרלב"ח סי' נ"ז הובא בש"ך ג"כ שבאוסר הנאתו על כל ישראל שרי להתיר לכתחילה ג"כ ע"ש. וראיה מהא דנדרים פ"ט ע"ב שאסר כל הנאות העולם על עצמו ונשאל לרב חסדא. והא בכה"ג מבואר בב"י ר"ס רכ"ח דג"כ אסור ואקצר. אכן מאותה העיר שרוצים לקחתו עתה לש"ץ ושו"ב נראה וודאי שלא יתירו מהם לו כי הם וודאי כנוגעים בדבר. וראיה ברורה להרלב"ח דא"כ כל הקדש לא יהא לו התרה דהו"ל נוגעים בדבר כל ישראל שאסור להם ליהנות ממנו. והתינח בהקדש שיש לו פדיון י"ל שאפשר ליהנות ע"י פדיונו. אבל בהקדש שאין לו פדיון לא יועיל שאלה. וזה מפורש בכ"מ דמהני. ועיקר הלימוד דבשאלה הוא בקדשי מזבח גבי שחוטי חוץ בנדרים ע"ח. ובאמת צ"ע לסברת הרלב"ח שם דכיון שאסר על כל ישראל הוי כדיעבד. א"כ אם אסר על כל ישראל חוץ מג' אנשים אסור לכתחילה לישאל רק אצל אותם ג' אנשים. וא"כ בתרומה וחלה דמבואר בש"ס נדרים נ"ט ובכ"מ דמהני שאלה. נימא שצריך דווקא שאלה אצל כהנים ולא אצל ישראלים כי הם כנוגעים בדבר שעי"ז תחזור להיתר לזרים. ואף דהדרא לטיבלא. מ"מ הא אפשר להפריש ממקום אחר וזה יהא מותר. וצ"ל דזה לא מיקרי הנאה כיון שעכ"פ יצטרכו לאסור במקום אחר כנ"ל. וא"ל דא"כ בקדשי מזבח ישאלו לכהנים שהם אינם נוגעים שהרי הם מותרים גם אח"כ לאכול בקדשים. ז"א כי אח"כ משולחן גבוה קזכו ואין זה הנאה. וגם כי יש חומר הרבה בדיני אכילת קדשים. וגם כי גוף הבהמה אסורה להם בהנאה ורק האכילה בבשר הותר להם מצד המצוה. ולפי סברא זו יש לדחות קושייתינו גם מחלה ותרומה. ובענין זה יש להעיר ג"כ מהא דב"ב ע"ד ע"א עכשיו שנשבעתי מי מיפר לי ואמרו דכל אבא וכו' שהיה לו להתיר ע"ש. וקשה דהא הנדר הוא לענין גאולת ישראל וא"כ הו"ל נוגע בדבר ואסור לכתחילה להתיר. וע"כ צ"ל שכיון שא"א להתירו רק מישראל ולא מלאך. כי לא בשמים היא שלזה אמר מי מיפר לי מותר להתיר אף נוגע בדבר. וא"כ מוכח דהיכא שא"א ע"י אחר מותר אף לכתחילה להתיר. ונדר משה רבינו שהותר לו. הקב"ה בעצמו שאני וגם שהיה קודם מ"ת. ובמדרש איתא שא"ל הקב"ה שיאמר ליתרו שבעל השבועה התיר לו השבועה. והעיקר נראה שהלימוד הוא רק ממה שהוזכר בכתוב טעם כי מתו כל האנשים וגו' וכמש"ל בזה. ובהא דב"ב ע"ד י"ל שבאמת כבר הובטחנו שלא יכלה זרע ישראל ואם יתמהמה חכה לו והכל אחד לנו והעיקר לנו לצפות על ישועת ד' שיתקדש שמו הגדול בעולם וכמ"ש עשה למענך אם לא למענינו. ולזה אמרו שהיה לרבב"ח להתיר הנדר ולהורות שאין כוונתינו לטובתינו רק למען שמו הגדול. ואין אנחנו נוגעים בדבר. אלא שקשה למה קאמר שם שטעותו היה משבועת המבול נימא דבהא גופא טעה שהיה סבור שהוא נוגע בדבר. וצ"ל שזה היה פשוט שלא יטעה בזה ואכמ"ל בדברי דרוש. וע' חגיגה י' ע"א נשבעתי וחוזרני בי ובתוס' בב"ב שם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה