שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עא · נג
וסברת הרמב"ן נראה דכבר ענין התרת נדרים לפי שהכל הולך אחר דעת הנודר בשעת הנדר אם היה בלב שלם. ולזה בנדר שאינו בכוונה עצמיית על הנדר רק לכוונה אחרת. וכמו בדרך קנס שאם יעשה כך וכך הוא נודר בכך וכך. א"כ אדרבא מבואר מדבריו שאינו חפץ בנדרו ויותר חפץ שלא יהיה כן ולא יהיה חל הנדר כלל. וא"כ שפיר אין חל הנדר בלב שלם כמש"ל ודמי לנדרי שגגות. ולזה סגי בחרטה דהשתא. ואין הכוונה שיסוד התרת החכם תהיה על החרטה דהשתא. דוודאי לא מהניא רק היסוד הוא שלא נדר בלב שלם כנ"ל. וחרטה דהשתא דבעי הרמב"ן הכוונה שאם אינו מתחרט עתה א"כ לא שייך כלל להתיר לו וכמ"ש הר"ן והרא"ש בדף כ"א ע"ב בזה שכיון שבא לישאל על הנדר ע"כ מתחרט מעכשיו וגם נראה שכיון שעכשיו אינו מתחרט כלל. מוכח ממילא שגם בשעת חלות הנדר היה לבו שלם בדבר וכמו עכשיו: