אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עא · נב

נא

ועוד יש להעיר בזה מהא דכתובות ר"פ המדיר דאמר שמואל דאף בסתם ימתין ל' יום שמא ימצא פתח לנדרו ופריך מהמדיר אשתו שלא תטעום וכו' וכתבו התו' דס"ד כשתלה בתשמיש וכ"ה בירושלמי. ומשמע דגם הכא בעי פתח לנדרו. והלא נדר התשמיש אינו עצם הנדר וא"כ קשה תטעום מהפירות ותאסר בתשמיש ואח"כ יוכל להתיר בחרטה דהשתא. דע"כ צ"ל שהוא רוצה להתיר נדרו ומתחרט רק שאינו מוצא פתח. אלא שצ"ע דא"כ תיקשי אי פותחין בחרטה לכ"ע ליפתח בחרטה דמעיקרא. ואפשר דעת הרמב"ן לפרש שימתינו ל' יום שמא יתרצה להתיר נדרו ויתחרט וממילא ימצא פתח לנדרו. והכוונה אף בחרטה דהשתא. ועוד יש לישב באיזה דרכים. אכן פשטות לשונות רש"י ותו' שם וכן בר"ן נראה דבכה"ג בעי פתח יע"ש בסוגיא שם דף ע"א ע"א וע"ב וכ"נ דעת הפוסקים שלא הזכירו סברא זו רק סתמו דבריהם בכל נדרים בשוה. וכן בש"ע לא הביא סברא דהרמב"ן אף שהביאה בב"י. והביא שם ג"כ דהרשב"א והרשב"ץ ס"ל הכי ע"ש. וכ"נ קצת מלשון הרא"ש פ' נערה ובטור סי' רכ"ח ובש"ע שם ס"ד ובשביל שיש לדחות אקצר. אך פשטות הלשון שם מורה דהנדר שנדר שלא יעבירוהו על דעתו לא היה בו כוונה עצמיית ע"ש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה