שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עא · מח
אכן צריך להבין הא דקאמר דליחוש שמא תשאל לחכם. וע"כ הכוונה שהחשש שבשעה שידירוה תסמוך ע"ז שאח"כ תשאל לחכם ותדור בשקר. וא"כ קשה טובא מאי שייך שאלה כיון שמקודם נדרה ע"ד זה. א"כ א"א למצוא לה פתח. ולכאורה היה נראה דהא אמרינן בסוגיא שם דמוריא התירא ולזה נמנעו להשביעה וא"כ קשה מה מועיל הנדר. ונראה כמש"ל ס"ס ס"ט שאין ההיתר ברור לה. ולזה אף שבשעה זו תקל לעצמה אבל לאסור עצמה לעולם לא תרצה כי לבה נוקפה להיות כל ימיה באיסור. ובזה מיושב מה שהקשו התו' שם שתדור על ככר ותאכלנו בפנינו ותרצו דאינה חוששת רק לנדר שעומדת באיסור כל ימיה ואין לזה מובן. אבל לפמ"ש א"ש. ולפ"ז שפיר פריך שכיון שמועיל התרת חכם. א"כ היא שפיר מוריא התירא לידור. וסבורה שעדיין תתיישב בדעתה אם הוראת היתר שלה נאות או לא ואם יהא לבה נוקפה תוכל לשאול על הנדר. וא"כ אין לה חשש עמידת כל ימיה באיסור. ומיושב שפיר קושיית הרמב"ן הנ"ל דשפיר חושבת שאם יהא לבה נוקפה על הוראת היתר שלה אז תתחרט על נדרה בלב שלם וגם על קבלת כתובתה תתחרט ויש לה פתח גמור שאם היתה יודעת שזה גזילה ת"י לא היתה נודרת [ואין זה בכלל אומר מותר שהזכרנו למעלה. כי הוא טעות מצד אחר וגם אינו מבורר וכמש"ל] ועפמ"ש דקושיית הש"ס שתמצא פתח לנדרה. נראה ליישב קושית ה"ר יהונתן הובא בגרש ירחים שידירוה בנזירות שמשון שאין לה התרה. ולפמ"ש א"ש עפמ"ש המבי"ט והובא במהרי"ט שע"י פתח וחרטה דמעיקרא מועיל שפיר התרה לנ"ש דהוי נדר טעות ע"ש וא"כ ה"נ שפיר מועיל התרה כנ"ל. ובאמת בלא"ה לק"מ דהא שפיר י"ל דניחא לה להיות נזירה כל ימיה ורק בפירות שצריכה לאכול אמרינן דוודאי לא ניחא לה וגם דהא דנ"ש פלוגתא דתנאי בנזיר ה' ע"ב. ועוד נראה לפמ"ש הרמב"ן שהזכרנו שבדבר שהוא משום קנס סגי בחרטה דהשתא. נראה דאף בנ"ש שנדר בתורת קנס. ג"כ מועיל כיון שאין הכוונה מצד עצמות הנ"ש. וזה נראה נכון לדעת הרמב"ן שהזכרנו: