אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן עא · מז

מו

ועדיין יש מקום לפמ"ש הרמב"ן שם אח"כ דבנדר שהוא רק משום קנס ואין הכוונה בו מצד עצמו. סגי בחרטה דהשתא ע"ש. וא"כ שפיר ה"נ בנ"ד ליסגי בחרטה דהשתא. והוא ממש כההיא דהרמב"ן שהתיר לו אף שברצונו היה שלא היה עובר העבירה והיה מקיים נדרו ע"ש בשאלה. אכן הדבר צ"ע טובא דהנה ראיית הרמב"ן הוא שם מהא דמשה רבינו שנדר ליתרו שלא יצא ממדין. דע"כ לא הותר בפתח דמתו האנשים רק בחרטה דהשתא ע"ש. וצ"ע לענ"ד דמנ"ל בפשיטות שהיו שני נדרים. דשפיר י"ל דהוי נדר אחד ומשום שהותר מקצתו כמש"ל. וגם הא בארנו למעלה דמשום הנבואה שפיר הו"ל חרטה דמעיקרא. וכן מה שהביא מצדקיהו שם תמיהני דוודאי היתה השבועה בכוונה עצמיית שלא לגלות לשום אדם ואין בה שום קנס. גם מה שהקשה וכי נתחרט צדקיה על שנשבע והלא היה נ"נ חותך ראשו. צ"ע דא"כ תיפוק ליה דהו"ל נדרי אונסין. וכבר הרגיש הרמב"ן בעצמו בזה בסי' רע"ג וביאר דלא היה חושש אז מהריגה ע"ש. ואף שגוף סתירת דבריו יש ליישב קצת דכוונתו שם שאף שאם לא נשבע היה הורגו. בכ"ז בשעת השבועה לא כיון מחמת אונס רק נשבע ברצונו הטוב ע"ש בדבריו ותמצא כן. אבל ממילא לק"מ קושייתו דשפיר מתחרט על מה שנשבע לו באמת ובלב שלם. ואף שהיה מוכרח לישבע מצד חשש הריגה. אבל אז לא היתה חלה השבועה כלל. וזה וודאי א"ל שכיון שמ"מ היה צריך לישבע לא הוי התרה. דעיקר ההתרה הוא על כוונתו ודעתו וכמ"ש לבך עלך. ע"ש בר"ן כ"א ע"ב שפי' בשעה שנדרת. ועוד הביא ראיה מהא דגיטין ל"ה דפרכינן באלמנה שתלך לחכם ויתיר לה. ואמאי הא ליכא חרטה דמעיקרא כי אינה מתחרטת ע"ז שנטלה עי"ז כתובתה. וע"כ דסגי בחרטה דהשתא בכה"ג. והנה בגוף הקושיא הוא מתורץ עפמ"ש הר"ן בנדרים ס"ה שאף שבאמת לא תהא מותרת מ"מ חיישינן שתורה לעצמה היתר ותהא סבורה שמותרת ע"ש. וא"כ ה"נ נימא הכי. ואף שלכאורה צ"ע דהא בלא"ה אמרינן שם דמוריא התירא מ"מ אמרינן שתחפש לצאת גם חשש איסור שנראה לה. אלא שי"ל דהכא אינה יודעת כלל שצריך להתיר בפני היתומים:

ולפ"ז נדחה תירוצינו. דהכא שהחכם שואל אותה אם מתחרטת מעיקרו. בוודאי לא תשקר. דאם תשקר מה מועיל התרתה וכמ"ש בש"ע סי' רכ"ח ס"ז. אלא שבאמת צ"ע למה לא פריך בגיטין שם הניחא למ"ד אין פותחין בחרטה דלמ"ד אין פותחין בחרטה איך יתיר לה החכם. אך י"ל דשם פריך לר"ה. ור"ה ס"ל בנדרים כ"א פותחין בחרטה. ובזה היה מיושב קושיית התוס' בגיטין שם ד"ה ליחוש שהקשו מאי פריך לר"ה ליפרוך אמתניתין ע"ש. ולפמ"ש א"ש בס"ד דבמתניתין שם איתא התקין ר"ג הזקן. ור"ג ס"ל בנדרים ע"ז אין פותחין בחרטה ע"ש [ואף שי"ל דשם ר"ג אחר] ולזה לק"מ אמתניתין. משא"כ אר"ה שפיר מקשה לטעמיה כנ"ל. ולהרמב"ן צ"ל דאף למ"ד אין פותחין בחרטה מ"מ בנדר שהוא בקנס פותחין כיון דסגי בחרטה דהשתא:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה