שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ע · מא
ולא נשאר לפנינו לדון להתירו רק מצד שטוען שלא החזיקו לו שני משוררים כפי המבואר בכתב. ולכאורה הוא היתר ברור כדקיי"ל בסי' רל"ו ס"ו ששנים שנשבעו זל"ז אם אחד עבר גם השני מותר. וזה וודאי דל"ד נשבעו שניהם. אלא אף אם אחד נשבע ולא השני. מ"מ אם עבר א' על התנאי מותר השני. ובפרט שכאן עשו ת"כ יחד כמש"ל וא"כ גם הם נשבעו. אבל באמת עדיין הדבר צ"ע כי לבד שלא נתברר הדבר בירור גמור שלא החזיקו לו משוררים אלא דאף אם לא החזיקו נראה דהנה ידוע ענין ההחזקה הוא שאיזה בע"ב נותנים ימים קבועים לאכול. וכשבא משורר הולך הש"ץ או שולח אחר לבקש זה מאיזה אנשים. ולזה טוען שלא היו להמשוררים כל הימים. והוצרך ליתן בעצמו איזה ימים להם לאכול. וא"כ אף שנתחייבו להחזיק משוררים. הלא אינו מוטל הדבר על היחידים שבקשם הש"צ. רק על כללות העיר. והיה לו לתבוע לראשי הקהל וזט"ה שיקיימו לו תנאם. והם יטילו על מי שיהיה חייב להחזיקם. וא"כ אין שייך לומר שלא קיימו בני העיר תנאם. אחר כי לא תבע זה מזט"ה או באסיפה. ורק הלך בעצמו לאיזה יחידים. והיחידים לא היו מחויבים כלל. ופשוט שאם לא תבע מהם דלא מיקרי שינוי. ועס"ס רל"ו בזה בענין אם היה אנוס בזמן ע"ש בט"ז ונה"כ. ואדרבא קרוב לומר שכיון שלא תבע מזט"ה. מחל ע"ז התנאי. וי"ל שיכול לתבוע אח"כ מהם בעד זה. אבל לא לבטל ההתקשרות בשביל זה. ומ"ש הנוב"י מ"ק חי"ד סי' ס"ח שאף שלא תבעו זא"ז מיקרי ג"כ שעברו שניהם על התנאי ובטלו השבועה ע"ש. זה דווקא כששניהם התחייבו. אבל לא כשאחד מחויב והשני שתק ולא תבע וכמ"ש בח"מ סי' ע"ג ע"ש בסמ"ע ס"ק י"ט ובש"ך שם. ובפרט דלפי הענין אין עיקר הדבר תלוי בזה. כי בעצמו אומר שאז היה זה מקומו הראשון. וכל מה שהיו רוצים להתנות עמו היה מסכים. ובוודאי היה מסכים שיתן גם בעצמו איזה ימים להמשוררים. וכמו שחילק הט"ז ס"ס רל"ו בין דבר שעיקר הדבר תלוי בו או לא. אכן אם היה מתברר שלא החזיקו לו שני משוררים ושתבע זה בעת אסיפה או מזט"ה ולא ענו לו. אז בוודאי בטלה ההתקשרות והתנאי שהתנה באיסור כמבואר ס"ס רל"ו שם. וע' שו"ת עבוה"ג סימן ו' שכתב ג"כ שצריך שיתבע: