שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סט · לו
ולכאורה נראה להעיר מהא דגיטין ל"ה ע"א דלא משביעינן אלמנה משום דמוריא התירא ע"ש ואי נימא דאומר מותר אנוס הוא א"כ שפיר אינה עוברת על השבועה. וגם מה יועיל מה שנודרת כיון שסבורה שמותרת והו"ל נדרי שגגות. וגם דמבואר שם דהיינו משום חומרא דשבועה כמ"ש התו' שם ד"ה דמוריא. ולפמ"ש אדרבא אין עליה עונש דהויא שוגגת. אך נראה דשם הכוונה דמוריא התירא עפ"י שכלה ולא בדין גמור בבירור. וכמש"ל דבעי שיהא הדבר מבורר לו. וכעין דאמרינן בב"מ דף ו' דמספק ממון לא פרשי ומורי התירא משא"כ בשבועה. והיינו שהדבר מסופק לו. וכן כאן. ויותר מזה כתבו התו' שם ד"ה לא דבשכחה מקום הפקדון ג"כ לא מיקריא אנוסה דהו"ל לאסוקי אדעתה שתבוא לידי שבועה ע"ש. והיינו כדאמרינן בב"מ דף מ"ב כל לא ידענא פשיעותא הוא וכמש"ל לחלק בין שכחה דשומר לשאר שכחות: