שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סט · כט
אכן הרמב"ן והר"ן בחידושיהם כתבו להדיא דאומר מותר לאו אנוס הוא בשבועה. וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם בשבת. וע"כ לא מימעיט רק היכא דסבור שנשבע באמת ע"ש. ואומר מותר חייב כמו בשארי איסורים והוי שוגג גמור לחייב קרבן ע"ש. והא דנקט הש"ס בשבועה ביודע ששבועה זו אסורה. היינו משום דבעי דומיא דלהבא ע"ש בדבריהם. ובחי' הר"ן הביא כן גם בשם הרא"ה דהוי שוגג ע"ש. וא"כ רבו דיעות הפוסקים דאומר מותר לאו אונס הוא. ונעלם כ"ז מהפנ"י הנ"ל ולפלא על המהרי"ט ג"כ שלא הזכירם וגם מהברכת ראש נעלמו שכתב בנזיר י"א בפשיטות דהוי אנוס. ונראה שזהו דעת הראב"ד שחלק על הרמב"ם בהא דנזיר י"א וכתב דלא הוי נדרי שגגות רק אונסין וכמש"ל בזה. ובזה מבואר בפשיטות הא דנדרים פ"ט דשבשיה ואנסביה לפי' הר"ן והרא"ש שהזכרנו. דהר"ן לטעמיה כמש"ל וכן הרא"ש והתוס' שם ס"ל הכי: