אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סט · כב

כא

ולפ"ז בשבועה שפיר אמרינן ליביה אנסיה כשנשבע הכי אמר רב. וכדאיתא בשבועות כ"ו ע"א משום דהוי מילתא דלא רמיא והו"ל כאנוס כנ"ל. משא"כ בנשבע להבא הו"ל מילתא דרמיא כשארי איסורים וחייב. רק בתולה בתנאי היא מחלוקת הפוסקים שהזכרנו אם התנאי מיקרי ג"כ מילתא דרמיא. וכן ס"ל להרמב"ם כיון דמחמתו יאסר באיסורו. ולדעת שאר פוסקים ס"ל דהויא מילתא דלא רמיא כיון שגוף הדבר אינו אסור וא'. להזהר בו כלל כדאיתא בנדרים ט"ז כי לא זהיר בתנאי וכו' ע"ש. ולר"י דאסר שם הוא רק דרבנן וע"ש בסוגיא ור"ן. ולפ"ז באומר מותר דמילתא דלא רמיא היא עליה כיון דהוא אינו בר הכי לידע בירור הדין. וודאי מיקרי אנוס גבי שבועה. ואף דבעלמא חייב קרבן באומר מותר היינו כמ"ש דשם ילפינן מהוראת ב"ד. אבל הכא שפיר ממעטינן מהאדם בשבועה. והא דממעטינן בהוריות ח' ע"ב ב"ד מביטוי שפתים משום דהוי בעולה ויורד. צ"ל דא"צ לטעם זה רק לאינך שם. אבל בביטוי בלא"ה י"ל דהו"ל כאנוסים בשבועה כמש"ל. אלא שיש לחלק בין ב"ד לאונס האדם עצמו. אך ז"א דכיון שלא עשה האדם איסור כלל על ידיהם לפי דשבועות שגגות מותרות. א"כ לא שייך כלל לחיובינהו. דהא בעי שיעשו על פיהם. וכן כתב המהרי"ט סי' י"ט דאומר מותר מיקרי שפיר נדרי שגגות:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה