אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סט · כא

כ

והנה הסברא נראה דבשבת מבואר דפליגי מונבז ורבנן בדף ס"ח בתינוק שנשבה אי חייב אי לא. ופליגי בה נמי רב ושמואל ור"י ור"ל ע"ש. ופירש"י טעמא דמונבז משום דאומר מותר אנוס. ובתוס' הקשו דהא טעמיה מקרא ע"ש. ובאמת קשה לפירש"י דא"כ הכיר ולבסוף שכח נמי. ונראה הסברא דבאמת יש סתירות הרבה בזה דבא"ח סי' ק"ח מבואר דשכחה הוי אונס ובסי' תקכ"ז ג"כ ע"ש. וכן מבואר בב"ק כ"ו ע"ב. וביו"ד סי' רל"ב סי"ב מחלק בין היה לו פנאי ללא היה לו פנאי ע"ש בהג"ה בסי"ב וע' ח"מ סי' קמ"ג ובקצה"ח שם ג"כ בענין זה. ובח"מ סי' רצ"א גבי שומר מבואר דבשכח מקום שהניחו כל לא ידענא פשיעותא הוא וכדאיתא בב"מ מ"ב וע' ח"מ סי' כ"א. ובשבת ד' ועירובין ל"ב הקשו התוס' מהא דפסחים נ"ט ותרצו דבשבת פשע דאף דהוי בשוגג מ"מ הו"ל לאסוקי אדעתיה ובהא דפסחים לא פשע. ובהא דפסחים ג"כ איירי בשכח להביא מקודם. ובחי' מהרא"ל צונץ לשבת תירץ דבשבת עביד מעשה והו"ל לאסוקי אדעתיה וזה דחוק וגם דהא בשבועה ג"כ קעביד מעשה ואמרינן ליביה אנסיה. וע' שו"ת מהר"מ מרוטנבורג סי' תרנ"ד. ועי' נ"י ס"פ כיצד הרגל בענין זה. ונראה בירור הדברים דכל היכא דהויא מילתא דרמיא עליה מעיקרא אי שכח הוי פושע. אבל מילתא דלא רמיא לא הוי פושע וכעין הך דשבועות מ"א ובח"מ סי' פ"א. וגם הא במילתא דלא רמיא גם אח"כ אינו נאמן כענין ברי לי ששחטתי יפה בי"ד סי' א' ס"ג ובכל כה"ג כמבואר בפוסקים. ולזה גבי שומר שקבל על עצמו לשמור הדבר הו"ל מילתא דרמיא והוי פשיעה. וכן שבת דכתיב זכור את יום השבת שנצטווה על הזכירה לזה מיקרי פושע כששוכח ולא אנוס. וכל כה"ג. רק בתינוק שנשבה דלא ידע מקודם כלל. בזה ס"ל למונבז ור"י ור"ל דפטור דהוי שפיר אנוס. ומיושב בזה ג"כ דברי התו' דשבת ד' שהזכרנו דשאני שבת דכתיב זכור ומוטל עליו לזכור והוי פושע טפי. ובלא"ה לק"מ די"ל דבפסחים נ"ט איירי בנאנס מלהביא קודם התמיד קרבנו וע' בחיבורי ח"א סי' מ"ג מ"ש בענין מילתא דלא רמיא [ואחר זמן רב בא לידי שו"ת שבות יעקב ומצאתי שחילק כעין זה בח"ב סי' קמ"ח אף שאינו כן]:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה