שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סח · טז
ובהך דר"מ קשה לי מכבר בדעת הרמב"ם פ"ו מה' ערכין שפסק המקדיש עצמו מקודש לדמיו ע"ש. דבגיטין ל"ט מוקי לה כר"מ ושם פ"א ה"ג פסק דלא כר"מ גבי פחות מבן חודש וערך כלי. וראיתי במל"מ פ"ו שם שהרגיש בזה ונשאר בקושיא. ובאמת הדבר צ"ע דנראה דאף לר"מ כיון דאפשר לומר דלמיהוי עם קדוש קאמר שם גבי עבד. א"כ אין דבריו לבטלה. ומאי משני שם דאתיא כר"מ. והיה נראה לומר להיפוך דמוקי לדרב כר"מ דמפרש כל האפשרות לישב לשונו שלא יהא לבטלה. אבל לרבנן מפרשי לדמיו אף שא"כ דבריו שאמר שגופו יהא הקדש הוי לבטלה. והיה מיושב בזה קושיית התוס' שם שהקשו דמשמע בערכין ה' דס"ל לרב כר"מ ונדחקו בזה. ולפמ"ש א"ש. אלא דסיפא דדייק דאתיא כר"מ משמע כפירש"י. ודוחק לומר שהרמב"ם היתה לו כאן גירסא אחרת. ועי' חיבורי ח"א סי' נ"ז בזה: