שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סח · טו
ועפמ"ש יש ליישב ג"כ דברי הרא"ש דנדרים מהתוספתא שהקשו עליו. די"ל דתוספתא אתיא כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. וא"כ אמרינן דאזלינן בתר כוונתו ואסור באכילה ושתיה אף שלא הוציא בשפתיו כמש"ל בשם התוס' דערכין. אבל הרא"ש פוסק כרבנן דר"מ בזה. ועפ"ז מיושבים ג"כ דברי הרשב"ץ שנתקשו האחרונים שהזכרנו. דהא מפורש כאן דאזלינן בתר כוונתו אף נגד לשונו. ונראה שזהו דעת התוס' בשבועות כ"ג ע"א שכתבו דבאומר שבועה שלא אוכל וכיון בלבו רק על פת חטים ושעורים וכוסמין אזלינן בתר כוונתו ע"ש. והוא נגד דעת כל הפוסקים וכמש"ל. וכבר עמד בזה בחוות יאיר סי' ט"ו. אבל הדבר מבואר כמ"ש דכיון דאמר לא אוכל. א"כ הוא דבר שאי אפשר והו' שבועת שוא. ואמרינן דאין מוציא דבריו לבטלה ואזלינן בתר כוונתו. וסתם משנה דהתם כר"מ. וכבר ירד החו"י שם בעצמו לסברא זו רק שהוקשה לו לשון התוס' דמייתו מהא דדברים שבלב הוו דברים היכא שאין סותר דבריו. אבל לפמ"ש י"ל שכיוונו למ"ש התוס' בכתובות ע' ע"ב ד"ה אלא דאף לר"מ לא אמרינן רק מה שיש לתקן דיבורו בתיקון מלה בעלמא כמו גבי אומר יקדשו ידי לעושיהם. אבל היכי שצריך להוסיף על דבריו. ובלי הוספה א"א כלל לכווין כן בדבריו. אז גם ר"מ מודה ע"ש. וכן הכא ביארו דאף דסתם משנה בקדושין מ"ט דאף שהיה בדעתה להתקדש עכ"פ מ"מ דברים שבלב לא הוו דברים ע"ש. ומשמע דמיירי היא דומיא דידיה. דהוא כשהתנה ע"מ שהוא כהן. בוודאי ידע בעצמו שאינו כהן וכן אינך שם. וע"כ צ"ל דמ"מ כיוון בכל ענין לר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה [וער"ן נדרים כ"ד ע"ב שכתב כעין סברא זו גבי נדרי הבאי להיפוך כיון שיודע שאין ענין לתנאו. בע"כ כיוון להבאי ע"ש. זה דווקא שם דדרך בנ"א לדבר בלשון הבאי. אבל הכא אמרינן להיפוך לקיים הקידושין וכמו בכ"מ כנ"ל]. ומשמע דאיירי שאף היא ידעה בשעת מעשה שאינו כהן וכן באינך. ומ"מ אמרינן דאינה מקודשת כיון שהכוונה ממש נגד הדבור. אבל הכא באומר שלא אוכל ובלבו פת שעורים וכו'. שפיר אזלינן בתר כוונתו לר"מ כנ"ל. אלא שמתו' דערכין שהזכרנו מבואר מתירוצם הראשון דאף להיפוך מלשונו אמרינן. אבל בכל המקומות שהזכרנו ס"ל להתוס' כתירוצם בתרא שם דדוקא בטעה ע"ש. ובנדרים כ"ח גבי יאסרו כל פירות וחושב היום. אמרינן דדוקא משום אונסא. וא"כ תקשי דתיפוק ליה דבלא"ה נתלה בהיום כי היכי דלא ליהוי נדר שוא. וכדין אוסר כל פירות. ועש"ך י"ד סי' רל"ב סקל"ב דמוקי באמת דכל פירות לאו דוקא. אבל הוא דחוק. והעיקר הוא דשאני הכא שהוא נודר בשביל האנס ומדירו על דעתו. ולא מהני כלל דעת הנודר ע"ש בריטב"א ונ"י בה' נדרים בזה. ולזה בעי טעמא משום אונסא ע"ש: