אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סח · ט

ח

ולכאורה שם מבואר להיפוך שאם אינו מתכוין לנזירות אף באומר נזיר לא מהני וכקורא בתורה ע"ש בירושלמי והכי תנן ריש תרומות שאם רצה לומר תרומה ואמר מעשר לא אמר כלום. וכ"ה בפסחים דף ס"ג וכן הוא בשבועות כ"ו ע"ב לבטא בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורים. וכבר נתקשו התו' בשבועות שם מהא דנדרים כ"ח דאמרינן באומר היום דדברים שבלב אינן דברים ותרצו דשם הוי רק בע"ה ע"ש. אבל עדיין ק"ל מהא דנדרים כ"ה דלא תלינן בקינא דשומשמי ומשמע אף בת"ח. וכן בשבועות כ"ט גבי ציפורא רבא ואסיק שמיה גמלא. וכמו שביאר הר"ן והרא"ש שם דבכה"ג לא מהימנינן ליה וגרע מחרמו של ים. ובאמת כבר הקשה הר"ן בשבועות שם על תירוצם. ותירץ לחלק דדווקא בתרומות ושבועות שם שטעה בלשונו שר"ל תרומה וטעה ואמר מעשר. אבל בכיון להוציא בשפתיו כמו שהוציא. רק בלבו כיון לענין אחר. אנו דנין אחר מוצא שפתיו וכ"כ בר"ן בנדרים כ"ח. וכ"כ התוס' בפסחים ס"ג להדיא לחלק דדווקא התם משום דטעה בדיבורו. אבל בעלמא דברים שבלב לא הויין דברים ע"ש. וכן תרצו בתירוץ אחד בערכין דף ה' ע"א ע"ש. וכן בשבועות שם תירצו התו' אח"כ דרק משום דפת סתם משמעות פת חיטים אבל בעלמא לא. [ובערכין שם תרצו מקודם דלא אמר כלום דבתרומות. היינו רק מה שהוציא בשפתיו. אבל מה שכיון בלבו שפיר חל ע"ש ויבואר להלן אי"ה]. ולכאורה דבריהם תמוהים מירושלמי שהזכרנו שמבואר דאף שרצונו להוציא לשון נזירות. מ"מ כיון שאין כוונתו ליזור. לאו כלום הוא וכקורא בתורה. ואולי יש לחלק דבעינן דווקא שהיה רצונו להוציא בשפתיו למשמעות איסור ונדר כמו בנדרים כ"ח שרצונו שהאנס ישמע שנדר. וכן בכ"מ שרצונו להוציא הדבר כדי שיחול איזה פרט ממנו. בזה אמרינן דהוי דברים שבלב ולא הויין דברים. אבל כשעיקר הדבר היה בלי שום כוונה וודאי לאו כלום הוא. ובנזיר כ' ע"א גבי עדים שהעידו שנזר שתים. פי' התו' בחד תירוצא שמכחיש העדים. ולפ"ז קשה טובא דהא מצי למימר שבלבו לא כיון לנזירות. וא"כ למה נאמנים לחייבו. וכדאמרינן בכריתות י"ב גבי נזיר טמא דמצי למימר נשאלתי ע"ש. וה"נ איתא בספרא פ' ויקרא דיבורא דחובה פ"ז דאם אמרו לו נדרת ואמר תנאי היה לי בלבי נאמן וכ"ה בתוספתא דטהרות הובאה בר"ש פ"ה דטהרות מ"ט ע"ש. איברא דהראב"ד בתו"כ שם כתב דהכוונה תנאי היה בלבי ונשאלתי לחכם והתיר לי. דאלת"ה הוויין דברים שבלב ע"ש. מבואר דס"ל דלא מהני תנאי בלבו. והיינו כמש"ל דכיון שכוונתו היה להוציא בשפתיו דבר שיש בו לשון איסור. שוב לא מהני תנאי שבלבו. אבל שפיר יכול לומר שלא כיון כלל בזה. וכ"ה בירושלמי פ"ח דנזיר דנאמן להכחיש העד וברמב"ם ספ"ט מה' נזירות. וצ"ל דאיירי הכא שהעדים העידו שאמר בפניהם בפירוש שדעתו להזיר ממש וכההיא דהוגיעוהו בתוספתא ובת"כ שם ע"ש. אלא דעדיין צ"ע דברי התו' מהא דכריתות י"ב דבידו לישאל על נזירותו ואף ר"מ מודה ע"ש. ובמק"א הארכתי בענין זה בס"ד ואכ"מ. וע' רמב"ם פ"ב מה' שבועות הי"ב ובכ"מ שם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה