שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סח · ח
וכן עוד ראיה ממ"ש הר"ן ספ"ק דנדרים דבאומר קונם פי מדבר עמך. נעשה כאומר יאסר פי לדיבורי ע"ש. אך י"ל דזה למ"ד אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכדאיתא בכתובות נ"ח ע"ב]. וכ"כ בדף ט"ז ע"ב דבמקדיש מעשה ידי אשתו נעשה כאומר יקדשו ידיה לעושיהם כיון שהזכיר הידים. אף שנראה דמיירי שאמר בלשון. מעשי ידי אשתו. הרי דאזלינן בתר כוונתו אף שהלשון אינו מורה כן. וכן יש ראיה מהא דנדרים ט"ז לישנא דאיתקל ליה וכו' ע"ש. והנראה בגדר דברים אלו דאזלינן בתר לשון בני אדם. וכמו בנדרי הבאי דמפרשים דבריו נגד לשונו לפי שכן דרך בנ"א לדבר ולא גרע מאומר על נזיר נזיק ועל נדר קונח קונס ושארי כינוים דאסור כיון שדעתו לנזירות ודרך בנ"א לדבר כן. ורק באין מתכוין לנדר או נזירות. אז באומר בלשון נזיר או נדר כראוי לא מהני ליה דברים שבלב כלל בזה וכדאיתא בנדרים כ"ה ודף כ"ח גבי נדרי אונסין ע"ש להדיא. אבל באומר בלשון כינוי אם אינו מכוין לנזירות. וודאי לאו מידי הוא. וזהו כוונת התו' ריש נזיר ד"ה נזיר שחילקו כן בין כינוין לשארי לשונות ע"ש וכ"ה בירושלמי שם. וע' תוי"ט מה שתמה על התו' דהא בעי פיו ולבו שוים כדתנן בתרומות. וע' בברכת ראש שביאר דאיירי באומר סתם למה שיפורש הלשון וכדאיתא בירושלמי הכי להדיא: