אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סח · ה

ד

וכעין סברא זו מבואר בט"ז י"ד סי' רי"ח במה שהשיג על הרשב"ץ שכתב שאם נדר שלא יעשה יין למכור שאסור לו למכור אף את העשוי מכבר משום דאזלינן בתר כוונתו. והשיב הט"ז דע"כ. לא אזלינן בתר כוונתו רק כשאינו סותר הלשון לגמרי ויש להעמיס זה בלשונו. כמו גבי קונם צמר עלי דאף דמסתמא משמע לבישה. מ"מ יש לפרש על טעינה. אבל הכא בפירוש אמר שלא יעשה. משא"כ בעשוי כבר. דהא בעינן פיו ולבו שוין. ומצאתי במהרי"ט סי' ז' ויותר מפורש בדבריו סי' נ"ה שביאר שם להדיא דע"כ לא התירו לילד אחר כוונתו אף שהוא נגד הוצאת שפתיו רק להתיר אבל לא לאסור כיון שמ"מ לא הוציא בשפתיו. וביאר שם ג"כ שצמר עולה הטעם דשפיר מפרשינן לישנא דעולה אתרווייהו ע"ש. וב"ה שכוונתי לדעתו הק'. ואף שהש"ך בנה"כ יישב דברי הרשב"ץ. לא כתב רק מטעם שהזכיר בדבריו למכור. א"כ י"ל דיעשה לאו דווקא ע"ש. אבל באמת דברי הש"ך צ"ע בזה. ולדבריו למה אמר יעשה כלל לימא שלא ימכור. אבל למכור דקדק למעט שלעצמו יעשה וכמ"ש המהרי"ט סי' ז' ע"ש. ואדרבא נראה דשפיר הקפיד רק שלא יעשה מחדש. אבל לא שיפסיד את מה שיש כבר תחת ידו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה