אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סח · ד

ג

ועוד היה נראה אי לא מיקריא עקירת דירה ממש. מ"מ י"ל דאזלינן בתר כוונתו כדתנן ס"פ קונם היה מסרב בו לאכול ולשתות ואמר קונם ביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם מותר ליכנס לביתו ולשתות טיפת צונן שלא נדר כ"א מאכילה ושתיה. וכתבו הפוסקים דמ"מ באכילה ושתיה אסור ע' פירש"י ור"ן נדרים כ"א. ואף דלישנא לא משמע הכי וכן תנן שם ס"ג ע"ב גבי עד שיהא הפסח דמשמעותו עד שיצא. מ"מ מותר ביין דאזלינן בתר אומדנא ע"ש. אלמא שהולכים נגד משמעות הלשון. ואף לדעת הרמב"ן הובא בר"ן שם דלית הילכתא כר"י בהא. מ"מ הא כתב הטעם שם משום דליכא הוכחה גמורה כמו הך דדף נ"ה ע"ב ע"ש. ומבואר דבהוכחה גמורה וודאי אזלינן בתר דעתו וכוונתו. אלא שבזה י"ל דמ"מ בדוחק יש לפרש עד שיהא עד הגעת הפסח. אכן מהא דעד שיהא הצום קשה דהא ע"כ אוכל מבעוד יום וכמ"ש הר"ן שם. הרי דאזלינן בתר דעתו אף שהוא בפירוש נגד לשונו:

אלא שבזה יש מקום לחלק דע"כ לא אמרו רק היכא שעכ"פ נכלל הדבר שבדעתו בלשון שהוציא בשפתיו. כמו ביתך שאני נכנס וטיפת צונן וכו' דוודאי יש בכלל זה אכילה ושתייה מרובה. וכן עד שיהא הצום דוודאי יש בכלל עד יום ערב יוה"כ. ורק שמצד דאזלינן בתר כוונתו אנו מתירים לו קצת אף שהוא בכלל לשונו. אבל הכא דפירש עקירת דירה. ואם נאמר דאין בכלל זה מה שגמר עם עיר אחרת. א"כ לא נדר כלל ע"ז ולא שייך למיזל בזה בתר כוונתו. וה"ז דומה להא דנדרים כ"ד ע"ב דלא תלינן דחזא קינא דשומשמי ואסיק להו עולי מצרים. והכוונה דאף אם אומר בפירוש שכיון לזה. לא מקבלינן מיניה לפי שמסתמא נשבע על דעת לשון בני אדם ע"ש ברש"י ובפי' הרא"ש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה