שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סח · ג
וא"ל דכיון שנתקשר בעירו מקודם בת"כ ובכל חומר לא חל כלל הכתב והגמר שעשה בעיר אחרת. וא"כ ממילא לא מיקרי עקירת דירה. ז"א דלא מיבעיא לשיטת הרמב"ן הובא בר"ן ר"פ המגרש דבמתנה ע"מ שלא תנשא ונישאת דאין הנישואים חלים מ"מ עברה על תנאה ע"ש. וא"כ ה"נ אף שהגמר בטל. מ"מ הוא עבר על תנאו. אלא אף לשיטת התו' שם דף פ"ג ד"ה ועמדה וכן בר"ן שם דלא מיקרי העברה על התנאי. זה דווקא בלשון נישואין שהכוונה כדין נישואי תורה שתקרא אשתו בדין. משא"כ בעקירת דירה כיון שהטמין הכתב בצלחתו וגמר בדעתו לקבוע שם דירתו. וודאי עבר על תנאו ומה בכך שהוא באיסור. וזה דומה למתנה ותולה באכילת בשר חזיר וכדומה. ואף דאנשי העיר היו מבטלים התקשרותו כשיתודע כי עפ"ז יאסר בשחיטה וקולו להנאה כמבואר בהכתב כנ"ל. מ"מ הוא עקר דירתו: