אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סו · כה

כד

[ובש"ע שם בסעיף מ"ו איתא והוא מהמרדכי שברצפה של אבנים אין מים נבלעים. וצ"ע דהתו' כתבו בעירובין פ"ח ע"א סד"ה ביב שנבלעים. אכן משמע שם בתו' שלרש"י שפיר אין נבלעים. ובכרו"פ ס"ס ע' כתב שקבלה בידו דרצפת לבנים הוי ככלי שאינו מנוקב ורצפת אבנים הוי ככלי מנוקב. וע"ל ס"ס ל"ז. ולפלא שלא הרגיש מהך דהכא ומהך דעירובין. ומ"ש דלבנים הוי כלי שאינו מנוקב. י"ל דזה רק בדם ומלח שהוא עב וקשה ליבלע. אבל לא מים בעלמא. והרי בקרקע איתא בסי' ס"ט סט"ז דהוי ככלי שאינו מנוקב. וגבי מקוה איתא שם דראוי ליבלע. וע"כ צריכים אנו לחלק בין מים לדם ומלח. וע' ח"ס סי' רי"א שהיה מעשה שנבלעו המים ברצפה של אבנים. וצ"ל שלא כל הרצפות שוות. ולפלא שלא העיר הח"ס מהך דסמ"ו. ויותר נראה דגבי מליחה בעינן שיבלע תיכף כמו כלי מנוקב שיוצא ממנו תיכף. אבל במקוה והך דעירובין סגי כשבולע בהמשך זמן ואקצר]. ועוד דהא דעת השאלתות והרמב"ם ורוב הפוסקים דהוי המשכה אף ע"ג דבר שאינו בולע וכמ"ש הב"י וכ"כ בש"ע סמ"ו לדינא. וא"כ נהי שאנו מחמירים כהראב"ד לענין נטל סאה ונתן סאה. מ"מ ממילא יש לנו לסמוך ג"כ על הראב"ד דס"ל דבכה"ג הוי המשכה ואף על דבר שאינו בולע ועכ"פ להראב"ד הוי ממ"נ כשר [ולכאורה לפ"ז היה מקום למה שצוה הרב הלז להעמיד ארגז עפר כדי שיומשכו על עפר. אבל ז"א דזה רק על קרקע שראוי ליבלע והוי המים כאלו נובעים מתמצית הקרקע כמ"ש המרדכי בטעם הדין והובא בב"י ג"כ. אבל כשהעפר מונח בארגז והארגז עומד על רצפת המקוה. ודאי דלא שייך כלל סברא זו שהרי אף גוף רצפת המקוה אינה בולעת. ולא מיקרי המשכה לדעת הרא"מ והמרדכי וז"ב]:

סיומא דמילתא שהמקוה כשירה בנ"ד ובפרט שהח"ס כתב בפשיטות שאצלם היו עושים כן בלי חשש. והאמת כי לעשות לכתחילה הייתי מפקפק בזה וכמ"ש התשב"ץ ח"א סי' י"ז שלכתחילה צריך לצאת ידי כל השיטות. וכ"כ הח"ס בעצמו בסי' רי"ד. מ"מ במקוה שכבר עשויה אין שום חשש לטבול בה וכאשר בארנו בעה"י. ומה שמורידים אח"כ מים חמים למקוה אין חשש. דודאי רחוק לומר שהמים חמים יהיו מרובים מהמים שבמקוה שאז יהא חשש בזה לדעת הראב"ד בבעה"נ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה