שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סו · כד
אבל באמת נראה שאין חשש. דרק במקוה שאובין וחברוה למקוה. כשירה החמירו הרי"ו והש"ך דכיון שנפסקה חזרה לפסולה. וכן במעין שאין בו שיעור מקוה ונתנו בו שאובים וירדו השאובים למקוה ריקנית. בזה ג"כ אין דין מעין במים שבריקנית והרי רובם שאובים ויש לחוש לדעת הראב"ד דס"ל דבכה"ג פסול דהוי כנתן סאה ונטל סאה וכיון שנפסקה מן המעין פסולה. אכן בנ"ד שיש במעין מ' סאה שפיר יש להכשיר המקוה הריקנית אף להראב"ד כמו בהא דעליון ותחתון שהזכרנו דתלינן שיצאו המחצה ממים שיש במעין. ובפרט דבודאי יש במעין יותר משיעור מקוה. ולזה שפיר הוי רובו בהכשר במקוה הריקנית ואף שיצאו למקוה ריקנית קצת יותר משיעור מקוה. וע' בזה בבעה"נ בשער המים. ולפ"ז יש לדקדק שלא להוריד מים לשם הרבה יותר מכפי שיעור מקוה אם לא שגם במעין יש הרבה יותר משיעור מקוה כדי לצאת ידי כל השיטות. וכ"כ הב"י מהתשב"ץ הנ"ל הובא בש"ך ס"ק ס"ג שראוי להחמיר כדעת הרמב"ם שהחמיר אף בשאובין להצריך בנטל סאה ונתן סאה עד רובו כדי שלא להכניס א"ע במחלוקת. וממילא ה"ה שצריך להחמיר כהראב"ד ורבינו ירוחם כמ"ש התשב"ץ שם. והח"ס חשש בעצמו בסי' רי"ד לדעת הראב"ד ע"ש. וכ"כ בדברי אמת סוף קונטרס שלישי לחוש לדעת הראב"ד ע"ש:
אכן לדינא נראה דבנ"ד אין שייך כ"כ חשש זה. דהנה עיקר החשש הוא לשיטת הראב"ד כמש"ל. ודעת הראב"ד בבעה"נ הובאה בב"י סי' ר"א ובב"ח שם סכ"ו ובש"ך ס"ק צ"ו שאם נמשכו שאובין למקוה שלא בכוונה היינו שלא בידי אדם כשירה המקוה אף אם כולם שאובים. ובנ"ד הרי המים נמשכין מעצמן דרך הצינור למקוה. ואף שהשאובין יורדים למעין בכח אדם המושך מהפלומפף. מ"מ מהמעין למקוה נמשך אח"כ מעצמו. ואף שנמשך דרך דבר המקב"ט. מ"מ הרי הסילון כלה אצל כותל המקוה והמים נמשכים דרך כותל לבנים של המקוה ורוחב כותל לבנים וודאי יש בו שלשה טפחים. ולבנים הוי כקרקע לענין זה שנבלעים בו מים קצת להפוסקים שהובאו בסי' ר"א סמ"ו שצריך שיוכלו מים ליבלע במקום ההמשכה: