שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סו · כב
ועוד נראה דהא דסי' ר"א בש"ך ס"ק מ"א בנתן שאובים למקוה והלכו משם למקוה ריקנית לא דמי כלל להא דהופסק שהזכרנו. דשם היה על המקוה שם פסול מתחילה. אבל כאן הרי הוכשרו המים כשירדו למעין. ועתה באו בהמשכה למקוה השנית. ומה שייך לומר שחזרו לפסולן וכמש"ל. ומ"ש הרי"ו יש מתירים דמשמע שיש פוסלין נראה כוונתו לדעת הראב"ד דס"ל בהא דנטל סאה ונתן סאה דקיי"ל עד רובו ביבמות דף פ"ב דקאי גם על מים שאובים. וא"כ הכא שהלכו למקוה השנית עי"ז שמוריד לראשונה שאובין ה"ז כנתן סאה ונטל סאה. ואף שלהרמב"ם צריך לחלק בין אם נטל בידים ובין שירדו מעצמן ע"י השפיכה וכמ"ש הכ"מ בפ"ד מה"מ ה"ז ובב"י סי' ר"א והביא כן מהרמב"ן פ' המוכר את הבית. אבל הראב"ד בבעלי הנפש בשער המים לא ס"ל סברא זו. וכבר דיבר בזה הח"ס בסי' רי"ד והסביר דבריו ע"ש. והרבינו ירוחם הביא שם מקודם דנתן סאה ונטל סאה הוי רק עד רובו אף בשאובים. ואח"כ בסוף דבריו שם הביא דשאובים כשר אף ביותר מרובו. וקשה דבריו אהדדי. וצ"ל שמתחילה הביא דעת הרמב"ם והראב"ד ואח"כ הביא דעת הרא"ש והכי ס"ל ולזה הביאו באחרונה [ומצאתי בב"י סי' ר"א שהקשה דברי הרי"ו אהדדי ונשאר בקושיא ולענד"נ כמ"ש בס"ד] ולזה הביא גבי דין שאובין ששפך במקוה וירדו למקוה ריקנית רק דעת היש מתירין לפי דס"ל כדעת הרא"ש שהזכרנו. ולפלא על הנו"ב שלא הרגיש שיש בזה מחלוקת ושהראב"ד ס"ל לפסול בכה"ג. וגם על הש"ך קשה שהוצרך לדקדק מלשון הרי"ו שיש פוסלין ולא ולא הביא שדעת הראב"ד כן ובפרט שהתשב"ץ ח"א סי' י"ז כתב ג"כ שיש להחמיר כדעת הראב"ד:
אכן באמת ז"א דהא הרבינו ירוחם איירי שם במעין ובמעין לא שייך כלל דין דנתן סאה ונטל סאה דהא במעין ס"ל להר"י שם דאף בכל שהו אין פוסלים בו שאובין. וא"צ שיהא בו מקודם שיעור מקוה. וא"כ לא שייך לומר עד רובו. וממילא אף המים שירדו למקוה הריקנית הוכשרו. וזה מוכרח דאלת"ה היה לו לפסול גם המעין בעצמו משום שיצאו רוב מימיו להריקנית. וכ"כ הראב"ד בבעה"נ להדיא בשער המים לחלק בזה בין מעין למקוה: