שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סו · כא
ומה שהקשה הנו"ב על הרבינו ירוחם מהא דקיי"ל שאחר ההפסק כשירה המקוה. וזה קשה גם על הש"ך שהביא בס"ק קי"ב דעתו להלכה. נלע"ד בזה דהנה קשה על הש"ך שהביא שם דברי ר"י וז"ל ור"י כתב שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשירו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו עכ"ל. וקשה טובא דהא איירי הש"ע שם בסנ"ב במקוה פסולה מן התורה כמ"ש הש"ך שם ס"ק ק"ט. ושאובין הוי רק דרבנן לדעת הב"י אף בכולו שאוב כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ז. וצ"ל דס"ל לרבינו ירוחם דכולו שאוב הוי דאורייתא וכידוע שהוא תלמיד הרא"ש וס"ל כהרא"ש דס"ל הכי. וכן מוכח מדמצריך הרי"ו בנתיב כ"ו ח"ה לענין שאוב שיהא מחובר כשפופרת הנוד. וע"כ ס"ל דהוי דאורייתא. דבדרבנן סגי בכשערה וכדקיי"ל בסי' ר"א סנ"ג. והש"ך לא הביא זה לדעת המחבר. רק לדינא לדידן שאנו פוסקים דהוי מה"ת כמ"ש הרמ"א בסעיף ג'. וממילא י"ל דרק בפסול דאורייתא ס"ל להיש מסתפקים להחמיר כשנפסק שחזר לפסולו דכיון שיש על המים פסול עצמי לא הוכשרו ע"י השקה לעולם. אבל בפסול דרבנן שפיר אמרינן דכיון שהוכשרה שעה אחת ע"י השקה שוב לא גזרו רבנן שיחזור לפסולו. ומה שהביא הנו"ב ראיה מהא דפ"ו דמקואות מ"ג ובש"ע סנ"ה. לענ"ד אין מוכרח כלל שם לומר שכשנפסק אין חוזר לפסולו. ומה שהביא מהש"ך ס"ק ק"כ ג"כ אינו מוכרח. ושם כתב רק שצריך שהמים לא יהיו זוחלין אבל לא שיופסק לגמרי כי אם יופסק שוב אין בה שיעור מקוה דאיירי שם במקוה של עשרים סאה ומבואר שם שהטובל עלתה לו טבילה ע"י שנתחבר להשאוב. והא דתנן שם המקואות טהורין. היינו בשעת חיבורן. דאחר שהופסקו לא שייך לומר טהורין דהא שנים מהם היו גם מקודם טהורין רק שאין בהם כשיעור. ודוחק לומר דקמ"ל שלא נפסלו בחיבור השאובין וע"ש בר"ש. והא דמבואר במחבר סנ"ה שנטהרו השאובין אף כשנפסקו. י"ל דלטעמיה אזיל דס"ל דכולו שאוב דרבנן ולזה אינו חוזר לפסולו וכמש"ל. וע' מהרי"ק שורש קנ"ו שמפרש דאיירי במעין דלא מיפסל בזוחלין וע' בב"י בזה ואקצר. ועכ"פ הראתי בע"ה שיש מקום לדעת המחמירים שהביא הרי"ו והש"ך. וא"כ יש לחוש לזה: