שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סה · י
ולפ"ז הא דאיתא בזבחים שם נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחביות פסולין משום דבעינן הויתו בטהרה. וקאמר עלה אר"ח אר"י זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי. הכוונה דכיון שהגיעו המים לאויר החביות כבר נפסק חיותם. וכיון שהפסק זה נעשה ע"י דבר המקבל טומאה. א"כ המים פסולים ממ"נ. דאם ניזיל בתר שעת ירידת המים לשולי החביות שירדו בטהרה. הרי באו מהאויר שכבר נפסק חיותם ולא הוי מים חיים אל כלי. ואם ניזיל בתר מה שמקלחים מהמעין שהוא מים חיים ויורדים משם להכלי. הרי זה הקילוח בא ע"י דבר המקבל טומאה. וזהו שפירש"י שם בד"ה זאת אומרת דאינימא אויר לאו ככלי. א"כ לא הוי הוויתו ע"י דבר המקב"ט דהא המים באים מן האויר והוי כנותן ידו בצינור משוך מן הקילוח עשר אמות. הכוונה שכל זמן שהמים באויר ונמשכין מן המעיין הוי מים חיים. ואח"כ כשיורדים המים לשולי הכלי הוי שפיר הוויתו בטהרה וכמש"ל: