אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סה · ה

ד

ולכאורה י"ל דכיון דאויר מקוה כמקוה שוב מותר להטביל במים שבאויר דלא מיקרי זה טבילה באויר. ורק במים שבאויר הארץ לא שייך לומר דהוי כמונח כיון שאין לו תוך. ואף דקיי"ל בזבחים דף פ"ז דאויר מזבח כמזבח אף שאין לו תוך התם שאני שנעשה במכוון לקדש כל הקרב עליו כמ"ש בחיבורי ח"א סי' צ"ז דכל דבר קבוע שייך האויר להרשות שתחתיו. וכעין זה קיי"ל גבי שבת דרשות היחיד אוירו עולה עד לרקיע דכיון שנתיחד הרשות ונקבע ליחיד שייך לו כל האויר ואכמ"ל בזה. ולזה קיי"ל שאין מטבילין במים שבאויר הארץ. אבל באמת ז"א דהרי מפורש בתוספתא פ"ד דמקואות והובאה בר"ש שם פ"ד מ"ד שאם היו מים מ' סאה על הגג ואח"כ ירדו המים מן הגג לתוך הבית אין מטבילין באויר בדרך ירידתן עד שירדו לקרקע הבית ע"ש בר"ש שפירש כן. הרי מפורש שאף שבית יש לה מחיצות וגם קיי"ל דביתא כמאן דמליא דמי כדאיתא בשבת דף ה' מ"מ לא אמרינן אויר בית כבית דמי. ואין מטבילין באויר. והיינו כפירש"י בחולין ל"א שגזה"כ הוא שאין מטבילין באויר. וכבר פירש הכ"מ ספ"ט מה' מקואות שזה נלמד מקרא דמעין ובור יעו"ש. ולפלא על הרמב"ם שלא הביא תוספתא הנ"ל. ואולי היה זה לו פשוט שאין לחלק בין בית לשארי מקומות או אפשר כיון דמייתי שם שאם שני ראשי הגל נוגעים בארץ מ"מ אין מטבילין בכיפה שהוא באויר. והרי יש שם שני מחיצות המים משני צדדים. ומ"מ לא אמרינן שאויר הקרקע כקרקע. וממילא ה"ה בבית. ויותר נראה דס"ל דהוי כזוחלין וכמ"ש הרמב"ם שם בספ"ט מה"מ הטעם אהא דאין מטבילין באויר. וע"ש בכ"מ בזה. ועכ"פ מדברי הר"ש שהזכרנו מבואר להדיא כמ"ש ולא מצינו חולק עליו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה