שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סד · יז
מסקנא דמילתא לא שאין לעשות קראן שם במקוה אף אם נעשה מתחילה כדי לחברו לסילון שבארץ. וכן יראו לעשות שלא יכנס הסילון לתוך המקוה באורך רק ירדו המים מהסילון למקוה סמוך לכותל המקוה. וכפשטות לשון הרא"ש בתשובה כלל ל"א ס"ז שהגדולים החמירו שיהא כל הסילון טמון בארץ. וע' ב"י סי' ר"א בזה. ובפרט לפמש"ל דמעיקר הדין בעינן שיהא טמון בארץ כדי שיבטל לקרקע. ואם חוששים שיזיקו המים לכותל המקוה. אזי ידביקו בסוף הסילון של מתכות דף קטן של עץ. ועליו ירדו המים. וכדקיי"ל בסי' ר"א סמ"ח וע' ח"ס סי' קצ"ט וסי' רי"ד בזה ונקב הסילון יסתמו בפשוטי כלי עץ או בבנין: וכשיצטרכו לנקות מקוה התחתונה יפתחו אז הסילון. וכיון שעושים כעת מקוה לכתחילה. ראוי לעשות באופן שלא יהי שום פקפוק וחשש כלל בדבר חמור כזה. ואין להם לחוש לזה שיהי טורח לפתוח הסילון בעת שיצטרכו לו אחר כמה שנים. ויותר טוב לסתמו מצד השני במקום הבאר שממנו יוצאים המים להמקוה. ומטרדותי לא יכולתי לברר כל פרט ופרט על מכונו באריכות אך להלכה נלע"ד עיקר כמ"ש. ולקמן סימן ק"ל בארנו בס"ד שבשעה"ד יש להקל בקראן ע"ש: