שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נט · ט
ועכ"פ שמענו דהיכא דנשתנה באופן דהדר לברייתו. לא הוי שינוי ושמו עליו. והיכא דלא הדר לא הוי שמו עליו. וכעין זה קיי"ל בב"ק ס"ו גבי גזל דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי. וה"ה הכא במים אף לדעת הסוברים דשלג מותר לטבול בו בלי ריסוק. היינו משום שחוזר לברייתו ושם מים עליו. אבל דבר שברייתו מן המים כגון יבחושים ודגים שאין חוזר לברייתו. בעי ריסוק דאין שם מים עליהם. ומב"ק ס"ו אין ראיה כ"כ לנ"ד כמובן. ושם מהני שינוי השם ע"ש:
ולכאורה קשה לפ"ז מאי קאמר הש"ס בחולין ק"כ דמשקה היוצא מחדש ושביעית ילפינן מנבילה וחלב ואינך. דשאני בחלב ונבילה שאף שהמחהו בכ"ז הדר לברייתו שיקרש ויהי דבר גוש וכדרך כל דבר שמן שחוזר ונקרש. ואף ציר ורוטב ג"כ נקפא ונקרש. אבל משקה של פירות אינו חוזר להיות פרי. אבל באמת בלא"ה יש חילוק דבחלב ונבילה הוא גוף האיסור שנמחה משא"כ בפירות חדש ושביעית וכמ"ש התוס' שם ק"כ ע"ב ד"ה היכא. וכבר האריכו האחרונים בענין זה וביחוד הפנ"י בפסק חדש. ולבאר שיטה זו צריך אריכות גדול ואכ"מ: