שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נט · ח
ועוי"ל דכיון דר"ל משני לה נפש לרבות השותה. ור"ל ס"ל כחזקי' בחולין קט"ו. דיליף שם איסור הנאה בב"ח מבשל מבושל. ומקשה ר"י כעורה זו ששנה רבי דיליף מלא תאכלנו ומדחה דמ"מ לא נדע איסור הנאה ע"ש. הרי מפורש דס"ל דלא תאכלנו לא משמע הנאה והיינו כחזקי'. ולחזקי' אין כרת בהנאה. וא"כ מרבה שותה דליהוי כאכילה. ולזה הוצרך הש"ס לומר הטעם משום לחם עוני וכמש"ל. ולפמש"ל דגם לחזקי' יש כרת בהנאה י"ל דרש"י פירש בפסחים ל"ה דקאי שם אליבא דר"ל. ור"ל ס"ל כחזקי' כנ"ל. דלריב"ל ור"י ור"פ דילפי בפסחים איסור הנאה מקראי אחריני באם אינו ענין לכל איסורים שבתורה. א"כ גם בב"ח בכלל. וא"כ כיון דס"ל כחזקיה ס"ל דיש כרת בהנאה. לזה שפיר פירש"י הטעם במצה משום שאינו דרך אכילה. ושותה נתרבה משום הנאה כנ"ל. ואף דמקשה שם לר"פ ור"פ יליף לה בדף כ"ד באא"ע. מ"מ גם ר"פ איירי שם אליבא דר"ל ע"ש. אבל סוגיא דחולין נקטא טעמא דא"ש לכ"ע כנ"ל. ואקצר: